נשיאת ארגון "שורת הדין", עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, חשפה הבוקר (ראשון) כיצד הוקם מארב מיוחד מחוץ למטה האו"ם בניו יורק על מנת למסור את כתב התביעה ישירות לידיו של נציג דיפלומטי איראני.
המהלך המשפטי יוצא הדופן נחשף בראיון שהעניקה עו"ד דרשן לייטנר במסגרת התוכנית "שבע תשע" בתחנת הרדיו 103FM.
המארב הדיפלומטי מחוץ לבניין האו"ם
האתגר המרכזי שעמד בפני הצוות המשפטי של עיריית בת ים וארגון "שורת הדין" היה שאלת מסירת המסמכים הרשמיים, תנאי סף לקיומו של כל הליך משפטי נגד מדינה ריבונית.
"בשביל לפתוח בהליך כנגד מדינה זרה צריך למסור לנציג קונסולרי שלה", הסבירה עו"ד דרשן לייטנר למאזינים, והתייחסה למכשול הדיפלומטי המובנה. "מאחר ולמדינת ישראל אין יחסים דיפלומטיים עם איראן היינו צריכים למצוא דרך למסור לנציג דיפלומטי איראני".
"ולכן ארבנו לנציג איראני באו"ם. הוא חבר המשלחת האיראנית לאו"ם. בדרכו לבניין האו"ם עצרנו אותו, צביקה ברוט, אני והנציג הקונסולרי, ומסרנו לו את כתב התביעה".
"לא בטוחה שנציג DHL היה מתעקש כמונו"
ההחלטה של ראש העיר ועורכת הדין להגיע פיזית ולבצע את מסירת המסמכים באופן ידני ואישי, נבעה מהצורך לוודא כי המהלך יושלם ללא תקלות.
"בשביל לוודא שבאמת זה קורה", פירטה נשיאת "שורת הדין" את הסיבות שהובילו למהלך הישיר. "איתור הנציג הקונסולרי נעשה על ידי השגרירות בישראל. היינו צריכים למצאו את האדם הנכון. היינו צריכים למצוא את המסלול שלו ולא להירתע. אני לא בטוחה שנציג DHL היה מתעקש כמו שאנחנו התעקשנו למסור לו את כתב התביעה".
המפגש עם הדיפלומט האיראני כלל התנגדות מצדו לקבלת המסמכים מידי הצוות הישראלי.
"הוא אמר שהוא נציג דיפלומטי ולכן הוא לא לוקח את כתב התביעה", שחזרה דרשן לייטנר, וציינה כי ההליך המשפטי לקח בחשבון תרחיש מסוג זה: "הסברנו שבתביעה שכזו, שנמסרת על ידי נציג דיפלומטי שלנו, הוא חייב לקבל את התביעה. היה דין ודברים".
למרות סירובו הפיזי של הנציג האיראני לקחת את כתב התביעה לידיו, מבחינה חוקית המהלך צלח. עו"ד דרשן לייטנר הבהירה כי "גם סירוב לקבל את המסירה נחשב מסירה כדין ופנינו עכשיו לבית המשפט".
תביעה תקדימית בין כותלי בית המשפט בישראל
סוגיית הפורום המשפטי המתאים לבירור התביעה הציבה משוכות נוספות בפני התובעים. כשנשאלה דרשן לייטנר לגבי סיכויי ההצלחה של המהלך ולגבי הערכאה הנבחרת, היא הסבירה את גבולות הגזרה של המשפט הבינלאומי.
"בית דין בין לאומי הוא בין מדינות וזה לא המקרה. גם בבית דין בארצות הברית לא ניתן לעשות, ששם לאיראן אין חסינות משום שזה רק לאמריקנים. פה זו אכן תביעה תקדימית בישראל. אבל אני חושב שנצליח לצלוח את כל המשוכות: גם חסינות ריבונית שמשרד החוץ יכול לטעון לה, גם כשירות המסירה, וגם הוכחת הנזקים".
מודל לחיקוי: נזקי הרכוש, ההרוגים וכספי הבוררות
פגיעת הטיל האיראני בעיר בת ים הותירה אחריה הרס רב ואובדן חיי אדם. האסטרטגיה של הצוות המשפטי היא להתחיל עם תביעת הנזקים של העירייה לפני שעוברים לתביעות אישיות בגין אובדן חיים.
"היו שם שני סוגי נזקים: תשעה אנשים שנהרגו והנזק לרכש שנגרם", פירטה דרשן לייטנר בנוגע להשלכות הפגיעה. "בגין האנשים שנהרגו עוד לא הגשנו תביעה. אני רוצה לפותח את הדלת. קל יותר להתנהל מול העירייה בשלב הראשון בשביל לראות אם אני צולחת את כל המשוכות".
התקווה היא שהתביעה הנוכחית בסך 250 מיליון שקלים תהווה סנונית ראשונה ותתווה את הדרך עבור משפחות הקורבנות.
"אחר כך הדלת תהיה פתוחה לכולם להגיש תביעות כנגד איראן", ציינה.
באשר לשאלה המעשית — כיצד ניתן לגבות את הכספים מאיראן אם וכאשר יינתן פסק דין — הפנתה דרשן לייטנר אל הכספים המוחזקים בידי ישראל בעקבות הליך בוררות קודם מול האיראנים.
"היא הפסידה בבוררות והיא חייבת לכאורה את הכסף הזה לאיראן. ישראל כמובן אינה משלמת את הכסף לאיראן. אבל עד כמה תוכל להמשיך להחזיק בו, ולכן הפירתון הוא לתת את הכסף לאלה שנהפגעו מאיראן אבל שמחזיקים בפסק דין כדןי. לא באופן שרירותי ולא באופן שנתון לשיקול דעת של זה או אחר. אלא פסק דין חלוט שלאיראן הייתה אפשרות לבוא ולהתגונן בפניו".
צידוק מגננתי תחת המשפט הבינלאומי
בסיום דבריה, הרחיבה נשיאת "שורת הדין" את היריעה והתייחסה למערכה הכוללת מול איראן ולהיבטים המשפטיים של התקיפות, תוך שהיא שוללת את הטענה כי מבצע "עם כלביא" היה נקודת הפתיחה של העימות.
"המלחמה לא נפתחה בעם כלביא", הדגישה עורכת הדין. "זאת גם הטענה של ארצות הברית. המלחמה הזאת היא צעד מגננתי כלפי מה שהיה וכלפי מה שיהיה. ברור לכל שלאיראן יש יכולת להגיע לנשק גרעיני והמניעה הזאת, להביא אותה שלא להגיע למצב הזה, מוגנת על ידי המשפט הבין לאומי".