ימים ספורים בלבד לפני שימלאו שלוש שנים בדיוק לטבח של 7 באוקטובר, שורד השבי אלי שרעבי יצא בקריאה פומבית ונוקבת למועצת זכויות האדם של האו"ם בדרישה לפעול באופן מיידי להכרה משפטית ובינלאומית בחטיפת והחזקת החטופים בעזה כעינויים לכל דבר ועניין.
"גיליתי שהמשפחה שלי נרצחה רק כששוחררתי"
עדותו של אלי שרעבי, אשר נחטף מביתו ביום הטבח, מציגה את המציאות של החטופים המוחזקים ברצועת עזה. שרעבי הוחזק במנהרות הטרור של ארגון חמאס במשך תקופה ארוכה וקשה של 491 ימים. במהלך אותה תקופה, הוא לא היה מודע כלל לגורלם של בני משפחתו הקרובים ביותר. בשבעה באוקטובר איבד שרעבי את אשתו ליאן, וכן את שתי בנותיהם, נויה ויעל, אשר נרצחו באכזריות על ידי המחבלים.
את הרגע שבו הסתיימו 491 ימי השבי תיאר שרעבי במילים קשות:
"לא ידעתי שהמשפחה שלי נרצחה, גיליתי את זה רק כששוחררתי."
שרעבי בחר לחשוף את תנאי המחיה הקשים והבלתי אנושיים שעימם נאלץ להתמודד במהלך התקופה שבה הוחזק במנהרות חמאס ברצועה, והעיד כי הוא חזר מהשבי כשהוא שוקל 44 קילוגרמים בלבד. בדבריו, הוא תיאר את המציאות הפיזית והנפשית הקשה:
"במשך 491 ימים הוחזקתי מתחת לאדמה, כבול, מורעב, מוכה ומושפל."
על רקע הדברים האלה, שורד השבי הפנה אצבע מאשימה כלפי מועצת זכויות האדם של האו"ם. הוא קרא לגוף הבינלאומי המוטה, שנועד ברמת ההצהרה להגן ולקדם זכויות אדם ברחבי העולם, לקחת אחריות ולפעול נגד המחבלים. שרעבי דרש חקירת אחראים והעמדה לדין:
"המועצה הזו חייבת להכיר בעינויים, לדרוש חקירות פליליות ולהתמודד עם רשתות הטרור. צריך לקרוא לפשעים האלה בשמם. צריך לשים קץ לחסינות מעונש."
דוח מכון ירושלים לצדק: הרעבה, הפקרה רפואית וטרור פסיכולוגי
דבריו המטלטלים של שרעבי הוצגו יחד עם דוח מקיף וחדש של מכון ירושלים לצדק. שרעבי עצמו הציג בדבריו את ממצאי הדוח, אשר מתעד באופן שיטתי את תנאי השבי והפרקטיקות האכזריות שבהן השתמש ארגון הטרור חמאס נגד החטופים הישראלים. הדוח מתעד באופן מדוקדק שורת פשעים, ובכללם הרעבה מכוונת, בידוד קיצוני, התעללות פיזית ושימוש בלוחמה פסיכולוגית נגד השבויים. מכון ירושלים לצדק מנתח את כלל המעשים הללו באופן משפטי ומגדיר אותם כעינויים וכפשעים נגד האנושות.
הניתוח המשפטי של דוח מכון ירושלים לצדק בחן את החזקת החטופים דרך הפריזמה של האיסור המוחלט על עינויים הקבוע במשפט הבינלאומי. הממצאים הקשים העולים מן המסמך מבוססים על לא פחות מ-78 עדויות של שורדי ושורדות שבי. עדויות אלו תועדו, בין היתר, על ידי עורכת הדין יעל ויאס גבירצמן, אשר מייסדת את ארגון "אוקטובר 7 - צדק ללא גבולות".
מן העדויות עולה תמונה מחרידה של המציאות בשבי חמאס. הן מתארות בפירוט שיטות של הרעבה מכוונת, הפקרה רפואית פושעת, לצד תנאי כליאה קשים במיוחד ובידוד ממושך מהעולם החיצון. מעבר לפגיעה הפיזית, הסקירה של מכון ירושלים לצדק מצביעה על שימוש נרחב ומחושב בטרור פסיכולוגי. נתון דרמטי העולה מהדוח חושף כי 68% מהחטופים אולצו להשתתף בסרטוני תעמולה של ארגון הטרור. הדוח מנתח פרקטיקה זו באופן חד משמעי כעינויים לכל דבר וכפגיעה חמורה בכבוד האדם.
עורך הדין אורי מורד, המשמש כמנהל מחלקת המשפט הבינלאומי והדיפלומטיה הציבורית במכון ירושלים לצדק, הציג את המשמעות הרחבה של ממצאי הדוח:
"חטיפתם של תינוקות, קשישים ומשפחות שלמות מבתיהם, לצד עינויים והתעללות סיסטמתית, מהווים פגיעה אנושה בערכי היסוד של האנושות. הדוח מצביע על צורך דחוף במענה הוליסטי הכולל חקיקה בינלאומית מעודכנת והפעלת סמכויות שיפוט אוניברסליות, כדי להבטיח מיצוי דין מלא עם כל האחראים, מהמתכננים ועד אחרון השומרים במנהרות. שתיקה אל מול הזוועות, או הגדרת החטיפה כ'כלי מיקוח' גרידא, אינן אלא נרמול של עינויים."
אל דבריו של עורך הדין מורד הצטרפה גם עורכת הדין קסנדרה סול סאנס, אשר מכהנת בתפקיד מנהלת חטיבת המחקר והמשפט הבינלאומי במכון ירושלים לצדק. סול סאנס הסבירה את התשתית המשפטית שעליה נשען המסמך:
"הניתוח המשפטי בדוח מבסס כי חטיפת בני הערובה ב-7 באוקטובר אינה חוסה תחת ההגדרה של 'מעצר שרירותי' גרידא, אלא עולה כדי רמת החומרה של עינויים ופשעים נגד האנושות. הפרקטיקות המתועדות - החל מבידוד קיצוני ותנאי כליאה תת-אנושיים במנהרות, ועד לשימוש בלוחמה פסיכולוגית, מקיימות את כל יסודות העבירה לפי אמנת רומא ואמנת האו"ם נגד עינויים. מכיוון שמדובר בהפרת נורמות בעלות אופי של 'נורמה קוגנטית' - קמה חובה משפטית שמחייבת את מדינות העולם כולן, להפעיל סמכות שיפוט אוניברסלית, לחקור ולהעמיד לדין את האחראים לכך."
לאור הממצאים והניתוח המשפטי, מכון ירושלים לצדק יצא בקריאה פומבית ורשמית למנגנוני האו"ם השונים. המכון קורא לגופים אלו להכיר באופן מוחלט בחטיפת הישראלים כמעשי עינויים ופשעים נגד האנושות. בנוסף, המכון דורש להכיר בשורדי השבי ובבני משפחותיהם כקורבנות עינויים, מעמד אשר מקנה להם זכאות לשיקום ולפיצוי. מעל לכל, המכון דורש לפעול לחקירת האחראים לפשעים אלו ולהעמדתם לדין פלילי.
הזירה באבו דאבי: דיון בינלאומי בתיעוד פשעי המין של חמאס
בתוך כך, במקביל למאמצים בזירת זכויות האדם, התרחשה אתמול התפתחות משמעותית נוספת. סוגיית פשעי המין שבוצעו במהלך הטבח ובזמן השבי עלתה לדיון נרחב באחד הפורומים הבינלאומיים המרכזיים והחשובים ביותר שעוסקים במאבק בפשיעה ובמשפט פלילי. מדובר בקונגרס ה-15 של האו"ם למניעת פשיעה ומשפט פלילי, אשר נערך באבו דאבי.
הקונגרס באבו דאבי הוא אירוע בינלאומי בעל משקל רב, אשר מתקיים אחת לחמש שנים בלבד. משתתפים בו נציגים רשמיים של מדינות רבות, אנשי משפט, גורמי אכיפה בינלאומיים, נציגים של גופי האו"ם השונים וכן חברי ארגוני חברה אזרחית. במסגרת התוכנית הרשמית של הקונגרס, תנועת ויצו העולמית לקחה על עצמה יוזמה וכונסה דיון בינלאומי ייעודי שעסק בשאלה הקריטית: כיצד ניתן לתעד אלימות מינית בזמן מלחמה וטרור באופן שיאפשר בהמשך להביא את מבצעיה לדין הפלילי.
במוקד הדיון המקצועי עמדה השאלה המורכבת כיצד הופכים עדויות קשות של נפגעות ונפגעי אלימות מינית לראיות משפטיות קבילות, שניתן יהיה להשתמש בהן באופן אפקטיבי בהליכים פליליים. המשתתפים הרבים דנו בדרכים השונות של תיעוד ושימור ראיות מהזירה ומהניצולים. כמו כן, הדיון עסק בהתמודדות עם הפצת העדויות ברשתות החברתיות, ובמאבק בתופעות של זיופים והכחשה של פשעי חמאס. סוגיה נוספת שנדונה הייתה האפשרות החדשנית להשתמש בכלים של בינה מלאכותית לשם שימור עדויות, תוך הקפדה יתרה על שמירה על הסכמה, פרטיות וכבוד הנפגעים.
לצד הניסיון הישראלי הכאוב מאירועי 7 באוקטובר, הוצג בפני משתתפי הקונגרס גם הניסיון האוקראיני בהתמודדות עם חקירת מקרי אלימות מינית במהלך מלחמה.
בדיון הבינלאומי השתתפה שורה של מומחים ומשפטנים בכירים. בין היתר לקחה חלק עורכת הדין אלוף-משנה במילואים שרון זגגי-פנחס, אשר נמנית על ממייסדות ומנהלת פרויקט דינה, ובעברה שימשה כתובעת הצבאית הראשית. לצידה השתתפה השופטת בדימוס נאוה בן-אור, לשעבר שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים ששימשה גם כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים. את הפאנל היוקרתי הנחתה עורכת הדין שרון בניאן, המכהנת כמנכ"לית האיגוד הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים. עוד השתתפו בפאנל עורך הדין בן וולהאוס, המוגדר כמומחה למשפט בינלאומי; שירן מלמדובסקי-סומך, מייסדת Generative AI for Good, אשר הציגה במהלך הדיון את פרויקט Hearing Their Voices; וכן ויקטוריה קרפה, המשמשת כסגנית יושבת ראש ארגון המשפטניות האוקראיני JurFem.
"השאלה עכשיו היא מי ייתן על זה את הדין"
ענת וידור, המכהנת כנשיאת ויצו העולמית, פתחה את הדיון באבו דאבי בדברים נחרצים ששיקפו את התסכול ואת המאמץ הדיפלומטי הארוך של הארגון. וידור התייחסה למאבק הממושך להכרה בפשעים:
"שלוש שנים נאבקנו כדי שהעולם יכיר במה שעברו נשים וגברים ב-7 באוקטובר ובשבי, אבל הכרה לבדה לא מספיקה, והשאלה עכשיו היא מי ייתן על זה את הדין."
על פי דבריה של וידור, תנועת ויצו מבקשת כעת להשתמש במעמדה המיוחד בזירה הבינלאומית על מנת להביא מומחים ישראלים ובינלאומיים היישר אל תוך מוסדות האו"ם, ולהעלות בהם את סוגיית האחריות המשפטית לפשעי מין בזמן מלחמה. וידור ציינה בנאומה כי ויצו הייתה התנועה הציונית הראשונה שנכנסה לאו"ם, והיא ממשיכה לפעול כיום באמצעות הנציגויות השונות שלה ברחבי העולם לקידום הנושא החשוב. את האסטרטגיה הזו סיכמה וידור במשפט:
"זה מה שנקרא דיפלומטיה אלטרנטיבית."
הדיון שנערך באבו דאבי אינו אירוע נקודתי, אלא חלק מפעילות רחבה ועקבית הרבה יותר של ויצו בזירה הבינלאומית. הארגון פעל רבות להנגשת "פרויקט דינה" למוסדות האו"ם. כחלק מפעילות זו, בחודש מרץ השנה התקיים בעיר ניו יורק אירוע שעסק בנושא מיצוי הדין בפשעי מין בזמן מלחמה. אירוע זה התקיים במסגרת ועידת נציבות האו"ם למעמד האישה, ונערך בשיתוף פעולה עם המשלחת הקבועה של צ'כיה לאו"ם, האיגוד הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים, "פרויקט דינה" וויצו העולמית.
פרויקט RAIA: להציל את הראיות מתוך הכאוס
במקביל לדיון של ויצו, ובמסגרת אותו קונגרס באבו דאבי, הוצג גם פרויקט RAIA. מדובר במיזם אותו מובילה פרופסור יפעת ביטון יחד עם צוות החוקרות שלה. פרויקט זה מבקש לקחת את הידע העצום והמתודולוגיה שנצברו בישראל בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, ולהפוך אותם לכלים מעשיים ופרקטיים עבור מגיבים ראשונים בזירות טרור ברחבי העולם כולו. המטרה המרכזית של הפרויקט היא לשפר את הזיהוי, התיעוד ושימור הראיות במקרים של אלימות מינית ומגדרית, כבר בדקות ובשעות הראשונות לאחר האירוע.
לדבריה של פרופסור ביטון, הצגת הפרויקט באבו דאבי התמקדה בשלב הבא של ההתמודדות המורכבת עם פשעי מין בזירות טרור: לא רק בהכרה הפסיבית בחשיבות התיעוד, אלא ביצירת מנגנונים אקטיביים שיאפשרו למגיבים בשטח לפעול בזמן אמת, ובכך למנוע אובדן קריטי של ראיות משפטיות.
הפאנל שבו הוצג פרויקט RAIA זכה לנוכחות דיפלומטית מרשימה. השתתפו בו, בין היתר, שגריר ישראל למוסדות האו"ם בווינה דוד רוט, שגרירי שווייץ וגרמניה, וכן רוברטו ארביטרי, המכהן כמנהל האגף למאבק בטרור ב-UNODC.
הדיונים בפאנל עסקו בשני היבטים שונים אך משלימים של ההתמודדות עם פשעי מין בזירות מלחמה וטרור: מחד גיסא, הצורך בתיעוד ושימור ראיות באופן שיאפשר קיומם של הליכים משפטיים מוצקים בעתיד; ומאידך גיסא, יצירת כלים ומנגנונים מקצועיים שיאפשרו לזהות ולתעד את הפשעים כבר בזמן אמת, דווקא באותה זירה שבה הכאוס הראשוני מקשה מאוד על איסוף ראיות מסודר ועל שמירת עדויות הניצולים.
את הצגת פרויקט RAIA באבו דאבי סיכמה פרופסור ביטון באמירה ולפיה המטרה העליונה היא להבטיח שהכאוס שנוצר תמיד בזירות טרור ומלחמה לא יוביל למחיקת ראיות חיוניות ולהשתקת קורבנות. לדבריה, הידע הישראלי שנצבר בעקבות הכשלים בזיהוי ובתיעוד בזמן אמת לאחר אירועי 7 באוקטובר, נועד כעת להפוך לכלים מעשיים שיסייעו למדינות ולגופים להתמודד עם אירועים דומים בעתיד ברחבי העולם.