דרמה של 6.7 מיליארד דולר
ההסכם ארוך הטווח, שנחתם בין שותפויות הגז ניו-מד אנרג'י ורציו לבין דליה חברות אנרגיה, נחשב לאחת העסקאות המשמעותיות במשק האנרגיה הישראלי. במסגרת העסקה, יוזרם גז טבעי לתחנות הכוח החדשות של דליה, ובהן תחנת "דליה 2" הממוקמת במתחם צפית, ותחנת "אבשל" הממוקמת במתחם אשכול.
הגז יסופק לתחנות הכוח הללו למשך 20 שנה, בתעריף אשר נחשב בשוק לאטרקטיבי ועומד על 4.7 דולר ליחידת חום. המחיר הנמוך מהווה נדבך קריטי עבור המשק המקומי, שכן הוא צפוי לאפשר את שמירת מחירי החשמל ברמה נמוכה ולמנוע עליות תעריפים חדות עבור הצרכן הישראלי. ניו-מד אנרג'י, תחת ניהולו של המנכ"ל ניב סרנה, נכנסה לעסקה זו גם כפועל יוצא של התחייבויות קודמות שעליהן חתמה מול משרד האנרגיה, וזאת בתמורה לקבלת היתר היצוא הסופי של גז למצרים.
איום הביטול והלחץ הרגולטורי
רשות התחרות, בראשה עומדת הממונה עו"ד מיכל כהן, ביקשה לבצע בדיקת עומק נרחבת של פרטי החוזה והעלתה שורת התנגדויות וחששות. העיכוב המתמשך באישור מצד הרשות הוביל את הצדדים לחשוש מפני חלוף הזמן ומפני תנאים מגבילים חדשים שעלולים להיות מושתים עליהם.
בתגובה לעיכוב, בחרה ניו-מד אנרג'י בקו אגרסיבי והכריזה באופן רשמי על ביטול העסקה. מנגד, דליה חברות אנרגיה, בהובלת המנכ"ל עובד דבי, סירבה להכיר במהלך. דליה דחתה את ההכרזה וטענה בתוקף כי התנאים המשפטיים לביטול העסקה טרם התממשו.
עצם האיום מצד סרנה וניו-מד אנרג'י יצר אפקט מיידי והלחיץ את רשות התחרות. ברשות ראו חשיבות משקית אדירה בקיום העסקה ולא רצו להיות הגורם שיכשיל אותה. כתוצאה מכך, המהלך האגרסיבי השתלם: בתוך פרק זמן קצר של שבועיים בלבד, שכללו בתוכם גם את ימי חול המועד סוכות, ביצעה רשות התחרות את כלל עבודת הבדיקה שנדרשה והעניקה אישור מלא לכל סעיפי העסקה.
סעיף היציאה של 2041 ומנגנון התמחור
החשש המרכזי הראשון שהציגה רשות התחרות נגע למשך הזמן החריג של העסקה, שנקבעה לשנים 2030 עד 2050, ולעובדה כי בתחילה לא שולב בה סעיף יציאה מוגדר. כדי לפתור סוגיה זו, גובש מנגנון המאפשר לדליה לנהל משא ומתן מחודש על מחירי הגז בשנת 2041.
על פי המתווה שאושר, בתחנת היציאה של 2041 יוכל מחיר הגז להשתנות בטווח של עד 10 אחוזים לכל כיוון. במידה ודליה חברות אנרגיה לא תהיה מרוצה מהתמחור החדש שיוצע לה, תעמוד לה הזכות החוזית להפחית את היקף צריכת הגז מהשותפויות בשיעור של 30 אחוזים. את הכמות החסרה תוכל דליה לרכוש ולהשלים משדה גז מתחרה אחר. במקביל, כל אספקת הגז במסגרת ההסכם תתבצע תחת מנגנון "קח או שלם" (Take or Pay) – מנגנון רכישה המקובל מאוד בענף האנרגיה, גם אם הוא מגביל במידה מסוימת את הגמישות התפעולית של תחנות הכוח. רשות התחרות, כאמור, אישרה את שני הסעיפים הללו במלואם.
הפשרה בסוגיית המכירה לצד שלישי
סוגיה נוספת שעלתה על שולחנה של עו"ד מיכל כהן נגעה לזכותה של דליה למכור עודפי גז לצד שלישי. על פי תנאי החוזה, במידה ודליה אינה זקוקה לכל כמות הגז המסופקת אליה בנקודת זמן מסוימת, היא רשאית למכור הלאה עד 15 אחוזים מכמות הגז שנרכשה על ידה.
בנושא זה, רשות התחרות בחרה בדרך של פשרה מבוקרת. הרשות אישרה לצדדים לבצע הליך של "הערכה עצמית לפטור סוג". משמעות ההחלטה היא אישור בפועל של סעיף המכירה החוזרת, תוך שהרשות שומרת לעצמה את הזכות המלאה להתערב בעתיד, במידה ותזהה כשלים או צורך רגולטורי בכך.
תקדים
מעבר לפתרון המחלוקות המסחריות, רשות התחרות רואה בעסקה זו אירוע בעל תועלת משקית משמעותית ביותר, בעיקר בשל תקדים השיווק בנפרד. עד היום, שותפויות הגז הטבעי בישראל נהגו לבצע עסקאות מכירה משותפות, פרקטיקה שהותירה שוליים צרים מאוד לתחרות אמיתית בשוק.
חברת שברון, המפעילה את מאגר לוויתן ומחזיקה ב-40 אחוזים ממנו, נשארת מחוץ להסכם הנוכחי. השותפות האחרות במאגר, ניו-מד אנרג'י המחזיקה ב-45 אחוזים ורציו המחזיקה ב-15 אחוזים, חותמות על חוזה האספקה הענק בנפרד. מהלך זה של מכר בנפרד מייצר סביבה תחרותית חדשה.