יו"ר רשות ניירות ערך, ספי זינגר, מזהיר מפני קונגלומרטים פיננסיים ענקיים. בנאום תקיף שנשא באוניברסיטת תל אביב, הציג זינגר נתונים מדאיגים, וקרא ליישם פתרונות מבניים במקום להוסיף שכבות פיקוח מורכבות על חברות האחזקה.

אזהרת הריכוזיות של יו"ר רשות ניירות ערך

את הדברים הנחרצים הללו השמיע ספי זינגר במסגרת ערב העיון השנתי לבתי ההשקעות של מרכז הראל, אירוע בולט שהתקיים בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. בנאום זה, בחר יו"ר רשות ניירות ערך לשים זרקור בוהק על הסכנה שבהעתקת הכוח הפיננסי ממוקד אחד למשנהו, מבלי לפתור את הבעיה השורשית של התחרותיות בכלכלה המקומית. לגישתו של זינגר, המגמה המסתמנת של שילוב בנקים, חברות ביטוח וגופי השקעות תחת קורת גג אחת, לא תביא את הבשורה הצרכנית שלה מצפה הציבור, אלא עלולה דווקא להחריף את המצב הקיים.

במהלך העשור האחרון, כך על פי הניתוח המעמיק שהציג זינגר, עברו בתי ההשקעות בישראל תמורה משמעותית והפכו לשחקנים פיננסיים מרכזיים ובלתי מבוטלים במערכת. הם אינם מסתפקים עוד בפעילות מצומצמת, אלא מציעים לציבור הרחב מגוון רחב הרבה יותר של מוצרי השקעה מתקדמים. מעבר לכך, גופים אלו לקחו על עצמם את תפקיד ההנגשה של שוק ההון אל האזרח מן השורה, וזאת באמצעות שילוב והטמעה של שירותי מסחר דיגיטליים חדישים, מהירים ובעיקר זולים משמעותית מאלה שהיו נהוגים במערכת הבנקאית המסורתית.

כוח כלכלי בידיים מעטות

עם זאת, ולצד הברכה שבצמיחת בתי ההשקעות, מזהיר זינגר כי ההתפתחות המואצת של שוק החיסכון, יחד עם ההתרחבות העצומה של הנכסים המנוהלים על ידיהם, יצרו מציאות כלכלית חדשה ומאתגרת ביותר. במציאות זו, מספר קטן ומוגבל מאוד של גופים מרכז בידיו כוח כלכלי אדיר.

המספרים והנתונים שחשף זינגר על בימת הכנס ממחישים היטב את גודל התופעה והיקפה. על פי הנתונים, היקף הנכסים המנוהלים כיום בידי הגופים המוסדיים עולה על סכום עצום של 3 טריליון שקל. עוצמתם של גופים אלו בשוק ההון המקומי היא כה גדולה, עד שהם מחזיקים כיום בממוצע בלא פחות מכ־31% ממניות החברות הכלולות במדד ת"א־125 – המדד המרכזי של הבורסה המשקף את החברות הגדולות במשק. הנתון המטריד והמדאיג ביותר שהוצג בנאום מגלה כי קרוב ל־60% מכלל הכספים הללו מנוהלים הלכה למעשה בידי חמישה גופים מוסדיים בלבד.

מבזק כלכלי - עוד בנושא

  • מאגר הגז לוויתן ממשיך לצמוח: המאגר צפוי לשבור שיא הרבעון עם הכנסות מוערכות של כ-840 מיליון דולר.
  • הבעת אמון בינלאומית: המיליארדר ביל אקמן התייחס למצב המשק המקומי והצהיר: "ישראל תהיה אחת הכלכלות הטובות בעולם".

סכנת "10 הענקים" וניגודי העניינים המובנים

בהמשך סקירתו הכלכלית המקיפה, התמקד יו"ר רשות ניירות ערך בשלושה סיכונים מרכזיים ומיידיים הנובעים מריכוז הכוח חסר התקדים הזה: יצירת ניגודי עניינים מובנים בתוך הגופים עצמם, פגיעה בתחרות החופשית בשוק, ופגיעה ישירה בצרכנים. הפגיעה הצרכנית, לטענתו, באה לידי ביטוי בעיקר באובדן השקיפות הנדרשת ובפגיעה ביכולת של הלקוח להשוות באופן מושכל בין מוצרים ושירותים שונים המוצעים לו.

זינגר התייחס בדבריו באופן ספציפי ונוקב לרעיון המכונה בעגה המקצועית של שוק ההון "10 ג'יאנטס" (10 הענקים). על פי תפיסה זו, יוקמו בישראל מספר מצומצם מאוד של קבוצות פיננסיות ענקיות, כאשר כל קבוצה שכזו תשלב בתוכה, תחת מטרייה ניהולית אחת, מגוון עצום של פעילויות: בנקאות, ניהול השקעות, אפיקי חיסכון ופוליסות ביטוח. לדבריו של זינגר, הקמת קונגלומרטים פיננסיים אדירים מסוג זה היא מתכון בטוח ליצירת מערך סבוך של ניגודי עניינים פנימיים. הוא התריע כי מערך זה יהיה כה מפותל, עד שאפילו הרגולטורים יתקשו לעקוב אחריו ולפקח עליו כראוי.

כדי להמחיש את טענתו לגבי הדרך הנכונה לטפל בניגודי עניינים מבניים, החזיר זינגר את קהל שומעיו אל ועדות העבר שעיצבו את הכלכלה הישראלית:

"אם יש לקח מרכזי אחד לשוק ההון הישראלי בשני העשורים האחרונים - גם מוועדת בכר וגם מוועדת הריכוזיות - הוא שפתרונות לניגודי עניינים מהותיים בעולם הפיננסי צריכים להיות פתרונות מבניים"

מלכודת ה"באנדלינג": הפגיעה בשקיפות הצרכנית

סוגיה משמעותית נוספת שעמדה במוקד הביקורת החריפה של זינגר היא שיטת השיווק המשלבת שירותים שונים יחדיו. זינגר התריע ארוכות כי שילוב של מגוון רחב של שירותים פיננסיים לכדי חבילה אחת כוללת – פרקטיקה עסקית המוכרת היטב בעולם בשם "באנדלינג" (Bundling) – טומן בחובו סכנה ממשית לצרכן הקצה. הוא הסביר לקהל הנוכחים כי אריזת השירותים הפיננסיים יחד בחבילה אחת סגורה, עלולה להקשות באופן חסר תקדים על הצרכנים להבין בדיוק מה הם מקבלים בתמורה לכספם.

"צרכנות פיננסית נבונה היא אתגר גדול. לציבור הרחב קשה מאוד להבין מה הוא מקבל והאם המחיר שהוא משלם ראוי"

לדברי יו"ר הרשות, כאשר חברות בוחרות לכרוך שירותים פיננסיים שונים יחדיו ולהציע אותם כעסקת חבילה בלתי פריקה, הדבר עלול להקשות עוד יותר על הלקוחות לבצע השוואת מחירים אפקטיבית בין המתחרים השונים בשוק. כפועל יוצא מכך, פרקטיקה זו מקשה משמעותית על מעבר חופשי של לקוחות בין ספקים פיננסיים שונים. תופעה זו מובילה בהכרח לפגיעה קשה בתחרות כולה, ומצמצמת באופן דרסטי את יכולתם של גופים פיננסיים קטנים וחדשים להתפתח, לצמוח ולהציע אלטרנטיבות זולות יותר לאזרח.

רגולציה עודפת אינה התשובה

במהלך הרצאתו, בחר יו"ר רשות ניירות ערך לדחות על הסף ובאופן חד-משמעי את הטענה שלפיה ניתן יהיה להתמודד בהצלחה עם סכנת הקונגלומרטים באמצעות הוספת שכבת פיקוח רגולטורית בלבד. גורמים שונים טענו כי פיקוח הדוק על חברות האחזקה יוכל לרסן את כוחן, אך זינגר שלל זאת. הוא הבהיר כי פיקוח ממין זה אכן עשוי להידרש במצבים מסוימים כדי להתמודד עם סיכונים ספציפיים ונקודתיים, אך בשום פנים ואופן אין לראות בו תחליף אמיתי למניעת היווצרותן של קבוצות פיננסיות ענקיות מלכתחילה.

זינגר הוסיף והזהיר כי החלת רגולציה רחבה, מסורבלת ומחמירה ברמת חברת האחזקה, עלולה ליצור נטל ביורוקרטי עודף ומיותר על כלל השוק הפיננסי. מעבר לפגיעה ביעילות, הוא הדגיש כי מהלך כזה עלול לגרום לתוצאה ההפוכה ולהרתיע בפועל גופים פיננסיים בינלאומיים זרים מלבצע כניסה אסטרטגית לשוק הישראלי, וזאת מחשש לרגולציית-יתר. הפיקוח הנכון והיעיל, על פי תפיסתו המקצועית של זינגר, חייב להיות ממוקד בצורה מדויקת אך ורק בסיכונים הייחודיים אשר נובעים ממבנה הקבוצה, ולא להפוך בשום שלב לשכבה כפולה ומכבידה.

מנועי התחרות האמיתיים: בתי השקעות ושחקני הפינטק

במקום לאפשר את יצירתם של ענקי פיננסים חדשים ולנסות להתמודד איתם בדיעבד דרך רגולציה, הציג זינגר חזון חלופי וברור. הוא הציע להסיט את המיקוד, ולמקד את כלל המאמצים הממשלתיים והרגולטוריים בחיזוק משמעותי של המתחרים הקיימים ממילא אל מול המערכת הבנקאית. רשימת השחקנים הזו, שמסוגלת לחולל את השינוי המיוחל, כוללת שורה של גופים הפועלים כבר היום בשטח. ביניהם ניתן למנות את בתי ההשקעות השונים, חברות התשלומים המתקדמות, חברות המספקות שירותי מידע פיננסי בזמן אמת, וכן נותני אשראי חוץ־בנקאי הפועלים תחת אישור.

"אלה השחקנים שיכולים וצריכים להיות המנוע המרכזי לתחרות במערכת הבנקאית ופיתוח המערכת הפיננסית"

לקראת סיום דבריו המקיפים בכנס, קרא זינגר לבצע חשיבה אסטרטגית מחודשת ויסודית על כלל מבנה הרגולציה הפיננסית הקיים כיום במדינת ישראל. הוא התייחס מפורשות לחלוקת האחריות הנוכחית בין הרגולטורים הפיננסיים השונים במדינה, אשר לדבריו מתאפיינת לעיתים קרובות מדי בחפיפות סמכויות מיותרות ובמורכבות רגולטורית המקשה על תפקודו התקין של השוק.

עם זאת, זינגר מיהר לסייג ולהדגיש בפני הנוכחים כי יש לבחון את כל האפשרויות לשינוי מבני בזהירות רבה ובתשומת לב מרבית. הוא ציין כי כל שינוי חייב להיעשות תוך הבטחת שמירה מלאה, קפדנית ומוחלטת על עצמאותם המקצועית של כלל המפקחים הפיננסיים במדינה. לסיכום דבריו, חזר והדגיש כי המענה האמיתי לאתגרי הריכוזיות צריך להתבסס אך ורק על חיזוק התחרות הטבעית והרחבת מספר השחקנים הפועלים בשוק, ולא על יצירת ענקים פיננסיים חדשים והוספת שכבות פיקוח עליהם.