ועדת הרווחה של הכנסת אישרה היום (שלישי) סופית את תקנות משרד הביטחון להנגשת צרכים קיומיים לאנשים עם מוגבלות בשעת חירום, המעגנות לראשונה את אחריות המדינה לנושא לאחר עיכוב משמעותי של 20 שנה. המהלך מסדיר שורת חובות, החל מהנגשת מיגוניות וחלוקת מכשירי התרעה אישיים ללקויי שמיעה, ועד להפעלת מערך פינוי ייעודי ותומכים קהילתיים ברשויות המקומיות ברחבי הארץ.
סוף לסחבת של שני עשורים בהנגשת מרחבים מוגנים
שני עשורים שלמים חלפו מאז נחקק החוק במסגרתו התחייבה מדינת ישראל לתקן את התקנות הרלוונטיות במשרד הביטחון, ולדאוג לצרכיהם הקיומיים של אנשים עם מוגבלות בעיתות משבר. בדיון שנערך היום בוועדת הרווחה של הכנסת הגיע התיקון לקו הסיום, כאשר אושרו התקנות המחייבות את המדינה ואת הרשויות לדאוג באופן אקטיבי לאוכלוסייה זו. התקנות שאושרו קובעות באופן מפורש כי באחריות משרד הביטחון להנגיש את כלל המידע וההנחיות לאנשים עם מוגבלות, וזאת באופן שווה לחלוטין למידע שמועבר לכלל האוכלוסייה בישראל.
במקביל להנגשת המידע, הוסדרה סוגיית המיגוניות במרחב הציבורי. על פי התקנות החדשות, כל מיגונית חדשה שתוצב מעתה במרחב הציבורי תחויב בהנגשה מלאה לבעלי מוגבלויות. עם זאת, הודגש במסגרת התקנות כי רשויות לא יבטלו מרחב מוגן ציבורי קיים רק בגלל היעדר נגישות במקום. חרף זאת, הרשויות המקומיות יידרשו למקסם את רמת הנגישות במידת האפשר, ובמקרים שבהם לא ניתן לבצע הנגשה פיזית - הן יחויבו לספק מרחב מוגן נגיש במרחק סביר, שיהווה חלופה הולמת ובטוחה לאדם עם המוגבלות.
לקחי "שאגת הארי" והתרעות ללקויי שמיעה
אחת הסוגיות הבוערות שקיבלו כעת מענה רשמי בתקנות קשורה ישירות לאוכלוסיית החירשים ולקויי השמיעה. במסגרת ההחלטה, יחויב משרד הביטחון לחלק מכשיר התרעה אישי לאדם עם מוגבלות בשמיעה. מדובר בסוגיה שעלתה לכותרות כבר במהלך מבצע "שאגת הארי", אז פורסם ב-ynet כי בישראל עדיין לא נמצא פתרון מספק לבעיה הקריטית שעמה מתמודדים כ-50 אלף ישראלים במצבי חרום.
אותם עשרות אלפי אזרחים, שזקוקים להתרעות המותאמות למצבם, נותרו עד כה ללא מענה ראוי, וזאת חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד הקהילה ועל רקע עתירה משפטית בנושא זה בדיוק. כעת הוסדר הנושא סופית בתוך ספר התקנות, צעד שנועד להבטיח כי אזרחים לקויי שמיעה לא יישארו מנותקים מהתרעות.
פינוי, לינה ושירותים חיוניים בצל מלחמת "חרבות ברזל"
הצורך הדחוף באישור התקנות התחדד לאורך השנים, אך הוא קיבל משנה תוקף וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". הפגיעה הקשה בעורף הישראלי בסבבי הלחימה האחרונים חשפה מציאות עגומה, במסגרתה עשרות אלפי אנשים עם מוגבלות מצאו את עצמם ללא כל נגישות למרחב מוגן. רבים מהם נותרו ללא פתרונות בשטח, ולעתים קרובות אף ללא כתובת ברשות המקומית שאליה יוכלו לפנות על מנת לבקש עזרה.
כדי למנוע את הישנות המקרים הללו, מגדירות התקנות החדשות כללים ברורים הנוגעים להיערכות רשויות המדינה במגוון תחומים. הכללים עוסקים במערך הפינוי וההסעה של אנשים עם מוגבלות במצבי חירום, וכן בהסדרת מקום לינה ראוי עבור מפונים ועבור מי שאינו יכול להמשיך להתגורר בביתו. מעבר לכך, התקנות מטילות חובת הנגשה מקיפה גם על מערכי חלוקת מים ומזון בחירום, וכן על שירותים חיוניים לאזרח, דוגמת המוסד לביטוח הלאומי, בנקים ומוסדות ציבוריים נוספים.
"תומכים קהילתיים" למען קשישים ובודדים
סעיף משמעותי נוסף שאושר בוועדה נוגע להקמה ולהפעלה של מערך "תומכים קהילתיים". מדובר באנשים שיועסקו מטעם הרשויות המקומיות בזמן שעת חירום, כאשר תפקידם המוגדר יהיה יצירת קשר יזום עם קשישים החיים בגפם ועם אנשים עם מוגבלות, על מנת לוודא בשטח מה הם צורכיהם המדויקים.
לאחר דיונים רבים שעסקו בשאלה כיצד יאויש ויועסק מערך התומכים הקהילתיים ברשויות, נקבע בתקנות כי האחריות המעשית תוטל על כתפיהם של מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי. על פי התקנות, מתנדבי השירות ישולבו בתוך הרשויות המקומיות על בסיס תוכנית עבודה מסודרת שתגבש הרשות לשירות לאומי-אזרחי, בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הרווחה, משרד הביטחון ומרכז השלטון המקומי.
"הכללים החדשים הם בגדר הצלת חיים, לא פחות"
יו"ר ועדת הרווחה, ח"כ מיכל וולדיגר, סיכמה את משמעות ההחלטה בתום הדיון.
"אישור התקנות הוא מסר לאנשים עם מוגבלות, אלה שנמצאים פה ואלה שבבית - אנחנו רואים אתכם, אתם חלק מהחברה. אתם תורמים לחברה ומשמעותיים לנו כשווים בין שווים."
גם בארגוני החברה האזרחית, שלקחו חלק מרכזי במאבק להסדרת התקנות לאורך השנים, הביעו סיפוק רב. יו"ר עמותת "נגישות ישראל", יובל ונגר, התייחס להשלכות המיידיות של המהלך.
"בעיתות חירום אנשים עם מוגבלות נאלצים להתמודד עם קשיים נוספים ביחס לאוכלוסייה הכללית כמעט בכל תחום, והכללים המוגדרים בתקנות האלה לראשונה הם בגדר הצלת חיים, לא פחות."
לצד הברכות על אישור המסמך, ד"ר עידית סרגוסטי מארגון "בזכות" הבהירה כי חובת ההוכחה עדיין מוטלת על המדינה בזמן אמת.
"המבחן האמיתי יהיה במציאות: האם במצב החירום הבא אנשים עם מוגבלות יקבלו את ההגנה, הליווי והמענים שהם זקוקים וזכאים להם, או ששוב ימצאו את עצמם נותרים מאחור. אנו נהיה שם, יחד עם ארגוני חברה אזרחית נוספים, כדי להבטיח את יישומן המלא של התקנות."