מהמנדט הבריטי ועד למחוז חוף: דור המייסדים של המשפחה
לפני 83 שנים התגייס סלים ספיה למשטרת המנדט כאשר היה בחור צעיר בן 20. זמן קצר לאחר מכן, עם סיום תקופת המנדט והקמת מדינת ישראל, בחר סלים להמשיך את דרכו המקצועית והתגייס למשטרת ישראל שאך זה הוקמה. סלים נפטר בגיל 49, אך עוד לפני מותו הספיק להשריש בבנו אחמד ערכים ברורים של אהבת המולדת ונאמנות למדינה, ערכים שמעצבים את דרכה של המשפחה עד היום.
בנו של סלים, רב-נגד אחמד ספיה, כיום בן 78 וגמלאי של מחוז חוף במשטרה, נולד בכפר יאסיף שבגליל המערבי והמשיך את דרכו של אביו באופן ישיר.
"נולדתי לתוך בית של משטרה, אבי עליו השלום שירת כשוטר במשטרת חיפה",
שיתף אחמד, כשהוא חוזר אחורה לימי ילדותו.
"אהבתי את המשטרה מגיל צעיר, גדלתי על הסיפורים של אבא על המשטרה הבריטית, על תקופת המנדט, איך משרתים את הציבור ואיך עוזרים לאנשים".
"בגיל 25 התגייסתי למשטרה, באותו הזמן הייתי כמעט השוטר המוסלמי-ערבי היחיד, זה לא היה מקובל אז. אבא שלי עודד אותי להתגייס והרגשתי שאני הולך בדרכו, שאני מגשים את המטרות שלו",
הוא נזכר בימיו הראשונים בארגון. לאחר שסיים בהצלחה את קורס השוטרים, שובץ אחמד בתפקידו הראשון במשטרת כפר סבא. לאחר מספר שנים שבהן פעל כשוטר סיור, הוחלט להעבירו למחוז הצפוני.
"שירתתי כמעט שנה במשטרת קריית שמונה ואחרי זה המשכתי בעכו כשוטר סיור. יצאתי בהמשך לקורס סמלים ושובצתי כמפקד תחנת המרינה עכו",
סיפר אחמד על מסלול הקידום שעבר.
"כמפקד התחנה התעסקתי בהכול ובשנת 2004 יצאתי לגמלאות, אחרי 30 שנות שירות במשטרה. בשנים האחרונות עבדתי בחקירות בתחנת עכו, זו הייתה העבודה הכי מעניינת. אני אמליץ לנכדים ולנינים שלי לשרת במשטרה ולתרום למדינה".
"אם אני לא מתגייס למשטרה אני אמות": התינוק שנולד בניידת
הדור השלישי לשושלת השוטרים הוא רס"ב אדהם ספיה, בנו של אחמד. אדהם, כיום בן 51, ידע מגיל אפס מהו המסלול שאותו הוא צפוי לעבור, וכבר כילד קטן נמשך לעבודתו של אביו.
"מהרגע שאני זוכר אותו הוא רצה להיות שוטר, כשהיה ילד היה מצטרף אליי לעבודה",
סיפר אחמד על בנו.
"לקחתי אותו למשטרה בעכו, הוא אמר לי פעם 'אם אני לא מתגייס למשטרה אני אמות'".
החיבור של אדהם למדים הכחולים התחיל, פשוטו כמשמעו, ברגע שבו הגיח לעולם. הוא נולד בדיוק שלוש שנים לאחר שסבו סלים הלך לעולמו, ובנסיבות בלתי שגרתיות שקשרו את גורלו עם הארגון.
"ינקתי את המשטרה ממש כמו חלב אם, נולדתי שלוש שנים אחרי שסבא הלך לעולמו, ההורים סיפרו לי שאבא היה במשמרת בדיוק כשאמא קיבלה את הצירים",
שיתף אדהם.
"המשפחה דיווחה לתחנה שאמא בדרך ללדת ואבא עלה על ניידת, פינה את אמא לבית החולים בנהריה וככה נולדתי. כשתינוק נולד בניידת, מה עוד הוא יכול לעשות בחיים חוץ מלהיות שוטר?".
את ילדותו העביר אדהם בצלו של אביו, תוך שהוא מלווה אותו לתחנה ונחשף למעמדו בקרב התושבים בעיר.
"ראיתי איזה כבוד נותנים לו ואיזה כבוד הוא העניק לציבור, והבנתי שככה בדיוק אני רוצה להיות כשאהיה גדול. התמכרתי לדרך חיים של אבא, ומגיל הכי צעיר היה ברור לי שאני רוצה להיות שוטר. אבא חזר כל יום עם חיוך רחב, שמח, וסיפר לי על העזרה שהוא נותן לאנשים, אבא היה משרת ציבור במובן הכי גדול של המילה",
תיאר אדהם את המודל לחיקוי שעמד מולו. זיכרון בולט במיוחד של אדהם מאותה תקופה קשור לתקופה שבה עכו שימשה כמוקד תיירות מרכזי, ובה אביו, כמפקד נקודת הנמל בעיר, אירח דמויות מפורסמות וביניהן כוכב הקולנוע צ'אק נוריס ואת מתאבקי העבר המוכרים, האחים ואן אריק.
"כולם פגשו את אבא. עכו הייתה מרכז תיירותי ענק וכל האורחים הכי חשובים שהגיעו פגשו את אבא שהיה מפקד נקודת הנמל",
סיפר אדהם והוסיף:
"כשראיתי את אבא מכבד את כולם ונותן לכל אחד את התחושה שהוא אזרח מספר אחד - רציתי להיות בדיוק כמוהו. בשבילי ללבוש מדים בכל בוקר זה להגשים חלום ילדות".
שגרת החירום ברמב"ם: "במשטרה עד הקבר"
תפקידו הראשון בארגון היה שוטר סיור בתחנת עכו, תפקיד אותו ביצע במשך שלוש שנים רצופות. משם, המשיך לשרת במשך שנתיים כשוטר בבית החולים בנהריה, ולאחר מכן עשה את המעבר למשטרת חיפה, מהלך שקבע את המשך שירותו לשנים ארוכות.
"משנת 2004 הוצבתי כשוטר בנקודת המשטרה בבית החולים רמב"ם בחיפה ומאז אני כאן 22 שנים",
אמר אדהם.
"במקביל היו לי יציאות לתגבור בסיור חיפה למספר שנים ובסוף חזרתי לרמב"ם, זה יותר מהבית שלי, כל מנהל ביה"ח מכיר אותי, כל הרופאים והאחיות בביה"ח מכירים אותי, התפקיד שלי הוא מש"ק (מפקד שיטור קהילתי) נקודת רמב"ם".
במסגרת תפקידו המורכב בבית החולים רמב"ם, אדהם אחראי באופן אישי על ביטחונם של אישים חשובים המגיעים לביקורים במקום, אך בשנים האחרונות ובימים אלה בפרט, עיקר תשומת הלב מופנית למצב הביטחוני.
"אני מלווה אותם ואחראי על ביטחונם בתחומי ביה"ח. עברתי כאן את המלחמות האחרונות, כל חייל פצוע שמגיע לכאן מלווה על ידי ואני בתחושה שזה כמו הילד שלי, אני מתפלל להחלמתם של כל הפצועים שמגיעים לכאן מלבנון, חיילים ואזרחים. עד כמה שהדבר תלוי אני במשטרה עד הקבר, עבורי אין חיים בלי המשטרה",
הצהיר אדהם נחרצות, כשהוא מתייחס ישירות לנפגעי הלחימה המגיעים כיום מהחזית הצפונית.
מעבר לעבודתו השוטפת, לאדהם יש משנה סדורה בכל הנוגע למצב המורכב השורר בחברה הערבית ולתפקיד המשטרה בתוכה.
"הנוכחות המשטרתית קיימת, אבל אי-אפשר לשים ניידת ליד כל בית",
הדגיש אדהם. לדבריו, שורש הבעיה אינו נעוץ רק באכיפה אלא גם בחינוך הבסיסי:
"אם החינוך בבית מתחיל לא נכון, אז המשטרה לא יכולה להחליף את כל מי שלא תפקד בדרך".
הוא מודה בגלוי כי חלק מהחברה הערבית
"עדיין לא משתף פעולה מספיק עם המשטרה",
אך בד בבד משדר אופטימיות זהירה לגבי העתיד:
"אם ישנה את הגישה והחשיבה - התוצאות יגיעו. נצליח לחסל את הפשיעה בחברה הערבית רק ביום שיפנימו שאנחנו השוטרים באים לשרת אותה ולהגן עליה, ושיש על מי לסמוך".
כדי להגיע ליעד הזה, אדהם משוכנע כי יש לפעול באופן אקטיבי לגיוס נרחב יותר של שוטרים מתוך החברה הערבית עצמה.
"הנוכחות שלהם עם מדים מעבירה מסר חשוב לקהילה ולציבור שלנו, בהשתלבות בחברה הישראלית ובמיגור הפשע. בחלום שלי בכל שכונה אצלנו יהיה לובש מדים, שיחבר את הציבור והקהילה שלנו לחברה ולמשטרה".
הדור הרביעי והבחורה הערבייה היחידה בקורס
החלום של אדהם על נוכחות משטרתית מתוך הקהילה ממשיך להתגשם ממש בתוך ביתו שלו. הבת הגדולה של אדהם, סמ"ר קרין ספיה, כיום בת 21, בחרה גם היא ללבוש את המדים ומהווה את הדור הרביעי לשושלת השוטרים במשפחה. היא משרתת כיום כשוטרת בתחנת גליל מערבי, השייכת למחוז חוף, כאשר גם אחותה הצעירה כבר מתכננת ללכת באותה הדרך בעתיד.
"מגיל צעיר רציתי להיות שוטרת, ראיתי את אבא חוזר הביתה עם המדים ועוזר לאנשים וידעתי שאני רוצה להיות כמוהו",
שיתפה קרין.
"המשטרה הייתה תמיד חלק מהמשפחה, אני דור רביעי במשטרה, כולם ידעו בכפר ובביה"ס שזה החלום שלי. כבר בגן שאלה הגננת מה אתם רוצים להיות, ולי היה ברור ואמרתי שוטרת".
לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון, קרין לא המתינה. היא הגישה מיד בקשה רשמית לבצע שירות לאומי במסגרת משטרת ישראל, וכאשר סיימה את תקופת השירות הלאומי, בחרה להתגייס למסלול של שירות קבע.
"יצאתי לקורס שוטרים, זו הייתה תקופה טובה. הייתי הבחורה הערבייה היחידה בקורס והרגשתי מיוחדת. התחברתי מיד לכולם, ממרחבים אחרים, והרווחתי עוד חברות חדשות מכל הארץ",
סיפרה קרין על החוויה המעצבת במסגרת ההכשרה. בנוסף לעבודתה התובענית בתחנת גליל מערבי, קרין התחילה לאחרונה ללמוד משפטים, והיא מבהירה כי כוונתה להישאר בארגון לטווח הארוך גם לאחר סיום התואר.
"אני לא מתכוונת לעזוב את המשטרה. זה הבית שלי, אני מגיעה כל בוקר לעבודה עם חיוך גדול על הפנים, אני מרגישה שאני עושה שליחות לכל הציבור",
היא מסכמת בגאווה.
ניצב יחיאל בוהדנה, מפקד מחוז חוף במשטרה, התייחס באופן אישי למורשת הייחודית של המשפחה.
"משפחת ספיה היא סמל לערכים, למסירות ולשירות למען המדינה",
אמר ניצב בוהדנה.
"ארבעה דורות במשפחה אחת בחרו לשרת ולתרום, ובקרוב תצטרף בת משפחה נוספת לשירות הלאומי. זו משפחה ערכית ומעוררת השראה, שמורשת השירות שלה נמשכת מדור לדור".