על רקע מחירי הנפט הגבוהים בשווקים הגלובליים והגדלה משמעותית של יכולות היצוא, מאגר הגז לוויתן צפוי לרשום ברבעון השלישי של השנה את ההכנסות הגבוהות ביותר בתולדותיו, שיוערכו בכ-840 מיליון דולר. במקביל לשבירת השיאים במאגר לוויתן, קופת המדינה צפויה לרשום הכנסות של כ-200 מיליון דולר, בעוד השוק המקומי נערך לעסקאות ענק חדשות מול מצרים מצידן של שותפויות נוספות במשק האנרגיה.

הדרך לשיא ההכנסות ההיסטורי של לוויתן

על פי הערכות בשוק האנרגיה וההון, ההכנסות של מאגר לוויתן ברבעון השלישי צפויות לעמוד על סכום אדיר של כ-840 מיליון דולר ברבעון בודד אחד.

מאגר הגז לוויתן ניצב כיום לא רק כמאגר הגז הטבעי הגדול ביותר הקיים בישראל, אלא גם כמאגר היצואני ביותר מבין המאגרים המקומיים. עיקר הפעילות העסקית הבינלאומית שלו נשענת על אספקת גז ללקוחות בירדן, ולצידם לקוחות משמעותיים וגדולים עוד יותר במצרים, שמהווים את העוגן הכלכלי המרכזי של פעילות היצוא.

כחלק מיישום העסקה האחרונה והרחבת ההיקפים למכירת גז טבעי למצרים – עסקה ששוויה הכולל עומד על לא פחות מ-35 מיליארד דולר – מוקמות בימים אלו ממש מספר תשתיות יצוא חדשות. תשתיות אלו נועדו לאפשר את הזרמתו של הגז הישראלי באמצעות צינור ישיר שיוביל עד למצרים. אחת מאותן תשתיות קריטיות כבר הושלמה בחודש יולי האחרון, ומיד עם סיום העבודות, הוגדלה כמות הגז המיוצאת דרכה.

הגם שגם יכולת הייצור עצמה של מאגר לוויתן הוגדלה לאחרונה, גורמים מקצועיים מצביעים על כך שצוואר הבקבוק האמיתי שמנע צמיחה מהירה יותר עד כה היה תמיד יכולת היצוא הפיזית. מגבלה זו טופלה והוגדלה משמעותית בעזרת הרחבתו של צינור EMG. מדובר במהלך אסטרטגי שהגדיל את יכולת היצוא הכוללת ב-2 BCM בשנה, נתון שמשמעותו הלכה למעשה היא תוספת של כמעט חצי BCM רק ברבעון האחרון לבדו.

המנגנון הכלכלי שמאחורי המספרים

אחד המרכיבים המעניינים ביותר במבנה ההכנסות של המאגר קשור לאופן שבו נקבעים מחירי היצוא. על פי הנתונים, תמחור הגז ליצוא נקבע באמצעות נוסחה מסחרית שפרטיה אינם מפורסמים לציבור, אך ידוע כי היא מבוססת באופן ישיר על מחירו העולמי של נפט מסוג ברנט.

המנגנון המדובר פועל כך שהמחיר מבוסס על ממוצע המחירים של שלושת החודשים שקדמו לכל חודש יצוא בפועל. כאשר בוחנים את הרבעון השלישי, הכולל את החודשים יולי עד ספטמבר, מתברר כי ממוצע זה היה דומה מאוד לממוצע שנרשם ברבעון השני של השנה, כלומר בין החודשים אפריל עד יוני. בשל זהות זו בממוצעים, ניתן לקחת את מחיר הגז שנקבע ברבעון הקודם ולהחיל אותו באופן ישיר על הרבעון האחרון.

המספרים מספרים את הסיפור כולו: מדובר במחיר של 6.55 דולר ליחידת חום, המשקף ממוצע של המכירות למצרים, לירדן ולישראל גם יחד. כאשר מכפילים את התעריף הזה בכמויות השיא של הגז שצפויות להימכר – העומדות על כ-3.5 BCM ברבעון אחד – מגיעים לאותה תוצאה פנומנלית של כ-840 מיליון דולר, סכום הכולל בתוכו גם את ההכנסות ממכירת קונדנסנט.

ראוי להדגיש כי מדובר בהערכה שנחשבת לשמרנית יחסית. הסיבה לכך היא שהגדלת היצוא למצרים עשויה בסופו של דבר להעלות במעט את המחיר הממוצע הכללי, שכן ידוע כי המחיר המשולם במצרים גבוה בהרבה מהמחיר הנהוג בשוק המקומי בישראל. בנוסף לכך, באותה תקופה נרשם גם גידול מסוים בביקוש המקומי בתוך ישראל, אם כי קשה להעריך במדויק את היקפו.

במבט קדימה, מחיר הנפט כרגע עומד על כ-110 דולר לחבית נפט מסוג ברנט. בהנחה שמחיר זה לא יירד בקרוב, ובתנאי שלא תתרחש מלחמה שעלולה לעצור את היצוא הרציף למצרים – ההערכות הן שגם הרבעון הרביעי של השנה עשוי בהחלט לשבור שיאים חדשים.

קופת המדינה מתמלאת, אך מס ששינסקי ימתין

הצלחת מאגר לוויתן אינה נשארת רק נחלתן של השותפויות, שכן גם מדינת ישראל צפויה ליהנות באופן ישיר מהכנסות השיא הללו. המנגנון הפיננסי קובע כי כ-10% מהכנסות "פי הבאר" של המאגר זורמות היישר לקופת המדינה בתור תמלוגים, וזאת תוך התעלמות מוחלטת מהעלויות התפעוליות הנדרשות לשאיבה והפקה. מעבר לתמלוגים אלו, הרווח הסופי של כל אחד מהשותפים במאגר ממוסה במס חברות רגיל העומד על שיעור של 23%.

שילוב המיסוי והתמלוגים מייצר למדינה, ככל הנראה, סכום הנע סביב 200 מיליון דולר – שהם כ-620 מיליון שקל – של הכנסות ישירות ממסים ברבעון בודד אחד. עם זאת, נכון להיום, מאגר לוויתן טרם משלם את היטל רווחי היתר, המוכר לציבור הרחב כ"מס ששינסקי".

מס זה מיועד להשתלם רק ברגע שהמאגר החזיר את מלוא ההשקעה הראשונית שלו בתוספת רווח נאה שהוגדר מראש. על פי התחזיות, המאגר צפוי להתחיל לשלם את ההיטל רק בשנת 2028, ואז ההכנסות הללו יגיעו ישירות ל"קרן לאזרחי ישראל" (קרן העושר). חלק מהסיבה המרכזית לדחיית תשלום המס היא מהלכי ההשקעה המסיביים שמבצע המאגר לטובת הרחבתו, מהלכים שמוסיפים לו עלויות כבדות ובכך מעכבים מבחינה חשבונאית את ההגעה לסף הרווח הנדרש לגביית ההיטל.

מאגר תמר מרחיב פעילות ולוטש עיניים למצרים

בניגוד ללוויתן, מי שכן כבר התחילו לשלם את מס רווחי היתר לקופת המדינה הם שותפי מאגר תמר, שגם הוא מצידו צפוי ליהנות מרבעון מוצלח במיוחד. מאגר תמר אומנם מוטה יותר באופיו לשוק המקומי בישראל, הנחשב לזול יחסית בהשוואה לשוקי היצוא, אך כ-40% מהגז הנמכר ממנו מיוצא החוצה. חלק זה שמופנה ליצוא מושפע ישירות ממחיר הברנט העולמי, וכמובן שמדובר על שיעור גדול ומשמעותי יותר מסך ההכנסות הכללי.

לאחרונה, מאגר תמר גם השלים הרחבה תשתיתית משמעותית ביותר. המהלך ההנדסי הגדיל את יכולת ההפקה של המאגר מ-10 BCM בשנה ל-16 BCM בשנה – נתון שעוקף כעת במעט אפילו את יכולת ההפקה הנוכחית של מאגר לוויתן, הנחשב כאמור לגדול יותר מבחינת עתודות.

ההתפתחויות במאגר תמר לא עוצרות כאן. בימים אלו ממש, שותפי מאגר תמר מנהלים משא ומתן אינטנסיבי בינם לבין עצמם, במטרה לבחון הצטרפות לעסקת יצוא רחבת היקף מול מצרים. המהלך המורכב הזה מובל על ידי השותפות ישראמקו יחד עם מובאדלה. אם המגעים יבשילו וכלל השותפים ייכנסו בסופו של דבר לעסקה, ההערכות הן ששווי העסקה הכולל יגיע לכ-20 מיליארד דולר.

בנוסף למהלכים אלו, מתוכננות לקום תשתיות יצוא נוספות, דוגמת צינור ניצנה ופרויקט FAJR. השלמתם של פרויקטים אלו צפויה להגדיל באופן משמעותי את יכולת הייצוא הכוללת של כלל מאגרי הגז המצויים בשטחה של ישראל, ולהפוך את היצוא לנתיב מרכזי עוד יותר.

הסכנה של 2048 ורעבונו של השוק המקומי

הצד השני של מטבע האנרגיה נוגע לשוק הישראלי המקומי, שצפוי בעצמו לדרוש כמויות גז נרחבות הרבה יותר בשנים הקרובות. הגידול החד בביקוש נובע במידה רבה מההתרחבות המשמעותית של תעשיית חוות השרתים בישראל. חוות ענק אלו זוללות חשמל, ועל פי התחזיות הן צפויות להגיע בשיאן לצריכה של כ-20% מכלל צריכת החשמל במדינת ישראל כולה.

מפעילי חוות השרתים נמשכים להקים את מתקניהם בישראל לא מעט בזכות מחיר החשמל המקומי, שנחשב לזול ונובע ברובו המכריע ממחירו הזול של הגז הטבעי המסופק לחברת החשמל וליצרנים הפרטיים. אולם, למשוואה הזו יש מחיר כבד לטווח הארוך: השילוב של יצוא גובר יחד עם זינוק בביקוש המקומי מביא להתרוקנות מהירה יותר של מאגרי הגז האסטרטגיים.

הצפי הנוכחי והמדאיג שעולה מהנתונים מצביע על כך שאלא אם יהיה בישראל זינוק אדיר ובלתי צפוי בתחום האנרגיה המתחדשת, או לחלופין גילוי של מאגרי גז מסחריים חדשים ונוספים מול חופי המדינה – הרי שבשנת 2048 המדינה תצטרך להתחיל לייבא גז מחו"ל במחיר גבוה בהרבה, וזאת רק כדי לעמוד בצרכי החשמל הבסיסיים של אזרחיה.