מאבק גירושים יצרי בין בני זוג חרדים, שהיו נשואים למעלה מארבעה עשורים, הסתיים בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתבוסה לאישה, שדרשה לקבל 80 אחוזים מהרכוש המשותף. השופטת לורן אקוקה דחתה על הסף את טענותיה של האישה לאלימות כלכלית, קבעה כי הדירה תוצע למכירה, ואף חייבה אותה לשלם לבעלה לשעבר אלפי שקלים מדי חודש בגין התקופה שבה התגוררה בנכס בגפה.
סיפורם של בני הזוג מתחיל עוד בשנת 1977, אז נישאו השניים זה לזו. לאורך עשרות השנים הם ניהלו יחד אורח חיים חרדי מובהק, והביאו לעולם חמישה ילדים, שכולם כבר בגרו, עזבו את הקן והפכו לעצמאיים לחלוטין. במשך תקופה ארוכה חיו השניים תחת קורת גג אחת, אולם המפנה הדרמטי ביחסים בין הבעל לאישה התרחש בחודש אפריל 2023. באותו מועד פרצה תקרית משפחתית סוערת שבה היה מעורב גם אחד הבנים של בני הזוג. אל הבית הוזעקה משטרת ישראל, אשר קיבלה החלטה במקום להרחיק את הבעל מדירת המגורים המשותפת. מאז אותו אירוע, הבעל לא שב אל הבית.
זמן קצר לאחר הרחקתו על ידי המשטרה, ניסתה האישה לבסס את מעמדה המשפטי והגישה בקשה להוצאת צו הגנה כנגדו. אלא שכבר בשלב מוקדם זה של הסכסוך, בית המשפט בחן את נסיבות הבקשה ודחה אותה. ההחלטה התקבלה לאחר שהשופטים התרשמו כי לא מדובר בסכנה אמיתית, אלא בניסיון פסול של האישה לקבל יתרון טקטי במסגרת מאבק הגירושים המתפתח.
דרישה למיליון שקלים מול טענות ל"מכונה לייצור כסף"
במסגרת תביעתו, הוא דרש לבצע חלוקה שוויונית של כלל הנכסים שנצברו במהלך שנות הנישואים, להורות על מכירת הדירה המשותפת, וכן לחייב את אשתו בתשלום דמי שכירות – דמי שימוש – בגין התקופה שבה נשארה להתגורר לבדה בנכס בזמן שהוא הורחק ממנו. הבעל הסביר בדיונים כי לאורך כל השנים הוא נשא בנטל הכלכלי והיה המפרנס היחיד בבית, בעוד אשתו תפקדה כעקרת בית. מעבר לחלוקה השווה, הוא דרש להשאיר בידיו, באופן בלעדי, כספי ירושה בסך של יותר ממיליון שקלים שאותם קיבל מאימו.
מנגד, האישה סירבה בתוקף לכל חלוקה שוויונית והציבה דרישה מרחיקת לכת: קבלת 80 אחוזים מכלל הרכוש. כדי לבסס את דרישתה, היא טענה כי הבעל אינו אלא "מכונה לייצור כסף", אשר מרוויח עשרות אלפי שקלים מדי חודש באמצעות עסק מצליח שבבעלותו, בעוד היא נותרה חסרת כל וללא כל יכולת להתפרנס. היא הוסיפה והאשימה את הבעל בהסתרת הכנסות, בהברחת נכסים, ואפילו בניהול רומן מחוץ למסגרת הנישואים אשר לטענתה מומן ישירות מתוך כספי המשפחה המשותפים.
בנוסף להאשמות הכלכליות, האישה תיארה בפני בית המשפט מסכת ארוכה של התעללות מצידו של הבעל. היא טענה להתעללות נפשית ומילולית, וכן לאלימות כלכלית של ממש. במסגרת זו, נטען כי הבעל החזיק בשליטה מוחלטת על תקציב משק הבית, ואף הגדיל לעשות כאשר לקח לעצמו את קצבת הזקנה וקצבת הבטחת ההכנסה שלה.
המומחה קבע: האישה צריכה לשלם לבעל
אלא שבמהלך המשפט, התברר כי הפער בין התיאורים של האישה לבין המציאות העובדתית הוא משמעותי. כדי להכריע במחלוקת, מונה מומחה מקצועי מטעם בית המשפט, אשר חקר את נתוני העסק של הבעל, כיום כבן 70. הממצאים היו ברורים: רווחיו של הבעל בשנים האחרונות לא עמדו על עשרות אלפי שקלים בחודש, אלא היו נמוכים מ-100 אלף שקלים בשנה כולה.
מניתוח הזכויות הכספיות של שני הצדדים נקבע כי דווקא האישה היא זו שנדרשת להעביר לבעלה סכום של כ-1,260 שקלים במטרה לאזן את הזכויות הכספיות ביניהם. במקביל, שמאי מקרקעין שהוזמן להעריך את דירת המגורים המשותפת קבע את שוויה הכולל ב-2,515,000 שקלים, והעריך כי שכר הדירה הראוי עבור הנכס בשוק החופשי עומד על 6,050 שקלים בכל חודש.
ביקורת שיפוטית ופינוי מהדירה
לאחר שמיעת העדויות והצדדים, השופטת לורן אקוקה החליטה לדחות על הסף את כל טענותיה של האישה. השופטת התייחסה לטענות בדבר "אלימות כלכלית" ופסקה כי אין להן שחר. בפסק הדין הוסבר כי רמת הבקיאות שהפגינה האישה בכל הנוגע לנכסים ולחשבונות הוכיחה שהיא מעולם לא מודרה מההתנהלות הכספית. יתרה מכך, השופטת הבהירה חד-משמעית כי ההחלטה של האישה להישאר בבית ולא לצאת לעבוד הייתה בחירה אישית, ולא "ויתור" שנעשה כדי לאפשר לבעל להתפתח מבחינה מקצועית על חשבונה.
השופטת אקוקה מתחה ביקורת נוקבת על כוונותיה האמיתיות של האישה בהליך. היא ציינה כי דרישותיה כוונו למעשה לנכס לעצמה את כלל הרכוש, כולל כספי הירושה של הבעל, במטרה להעביר אותו לילדיהם הבוגרים. הביקורת גובתה בעדותה של האישה עצמה, אשר הודתה בגלוי בבית המשפט כי רצתה שהבית יישאר:
"אצלי ואצל הילדים".
השופטת הבהירה כי לו הייתה מקבלת את עמדת האישה, הדבר היה מרוקן את הבעל מכל נכסיו הפיננסיים, ומביא בפועל לחלוקה של 100 אחוזים לטובתה.
בסופו של ההליך, בית המשפט הורה על מכירת הדירה המשותפת בשוק החופשי וחלוקת התמורה חצי-חצי, אלא אם בני הזוג יבחרו לרכוש את החלק של הצד השני בתוך 45 ימים. בנוסף, חויבה האישה לשלם לבעלה מחצית מדמי השכירות הראויים בסך 3,025 שקלים בכל חודש, החל מאפריל 2023 ועד שתפנה את הדירה בפועל. לבסוף, השיתה השופטת על האישה את תשלום הוצאות המשפט בסך 35 אלף שקלים. נציין כי שמות באי כוחם של הצדדים לא צוינו בפסק הדין.