דוברות בית המשפט הודיעה היום (רביעי) באופן רשמי על פטירתה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס ופרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, שהלכה לעולמה בגיל 82.
הדרך מכס התביעה אל כס השיפוט
את מסלולה המקצועי בשירות הציבורי החלה ארבל בפרקליטות מחוז המרכז, שם עבדה ברציפות בין השנים 1972 ל-1988. במהלך תקופה זו צמחה בשורות הארגון, ובארבע השנים האחרונות לכהונתה במחוז זה, מונתה ושימשה בתפקיד הבכיר של פרקליטת מחוז המרכז.
בשנת 1988 עשתה ארבל את המעבר הראשון שלה אל כס השיפוט, כאשר מונתה לכהן כשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם, לאחר מינויה לשיפוט, בעקבות פרסומו של תחקיר עיתונאי נטען כי ארבל קיבלה מנציבות שירות המדינה פיצויי פיטורים שלא כדין בגין 16 שנות עבודתה בפרקליטות, וזאת חרף העובדה שהיא המשיכה לכהן בפועל כעובדת מדינה גם בתפקידה החדש כשופטת. הסוגיה הגיעה לפתחו של מבקר המדינה, אשר בדק את המקרה לעומקו. בסיום הבדיקה, המבקר אכן מתח ביקורת על פועלה והתנהלותה של נציבות שירות המדינה בפרשה, אך במקביל קבע כי ארבל פעלה בתום לב.
פרקליטת המדינה וכתבי האישום הדרמטיים
בינואר 1996 שבה ארבל לשורות התביעה כאשר מונתה לכהן בתפקיד פרקליטת המדינה. במקביל לתפקידה זה, היא שימשה גם כממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה בהיעדרו.
כפרקליטת המדינה, הייתה ארבל מעורבת בגיבושם של כתבי אישום רבים. לפי הדיווח, היא הייתה מעורבת בכתב האישום שהוגש נגד מנכ"ל חברת "טבע" דאז, אלי הורביץ, אשר עמד לדין בגין עבירות מס. במקביל, ארבל לקחה חלק בטיפול בכתב האישום שהוגש נגד מו"ל עיתון "מעריב" דאז, עופר נמרודי. בתיק זה הואשם נמרודי בשורת עבירות חמורות שכללו שיבוש מהלכי חקירה, מתן שוחד ואף קשירת קשר לרצח. תיק בולט נוסף שנוהל תחת ידה היה נגד מי ששימש אז כראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, נגדו הוגש כתב אישום בגין עבירות על חוק מימון מפלגות.
סערת הנחיה 2.5 והמעורבות הבינלאומית
אחת מהחלטותיה המוכרות והשנויות ביותר במחלוקת במסגרת תפקידה כפרקליטת המדינה נגעה לעדכון של הנחיה 2.5 של הפרקליטות. מדובר בהנחיה אשר כותרתה הרשמית היא "מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה". ארבל החליטה לשנות את ההנחיה כך שמערכת התביעה תימנע מהעמדה לדין של עדים אשר טענו כי היו קורבנות לעבירות מין ואלימות, גם במקרים שבהם נמצאו סתירות בעדויותיהם. מבקרי ההנחיה יצאו נגד המהלך, וטענו כי בצעד זה ארבל למעשה הכשירה מדיניות של אי-העמדה לדין של נשים שמגישות תלונות שווא נגד גברים במסגרת הליכי נישואין.
לצד עבודת התביעה השוטפת, ארבל עמדה בראשות הוועדה "פרקליטות 2000", וכן עמדה בראש ועדה נוספת שנועדה לגבש קוד אתי מקצועי לפרקליטים. מעורבותה חרגה גם מגבולות ישראל, כאשר היא השתתפה בדיונים שנערכו ברומא, בהאג ובשטרסבורג, אשר עסקו בנושא בית הדין הפלילי הבינלאומי. מוקדם יותר בקריירה שלה, ארבל אף שימשה כחברה בצוות איסוף החומר הרשמי עבור ועדת החקירה בראשות השופט כהן, הוועדה שחקרה את אירועי סברה ושתילה.
סוף הדרך: בית המשפט העליון ודברי הפרידה
בשנת 2004, בתום כהונתה בפרקליטות, מונתה ארבל לכהונת שופטת בבית המשפט העליון. היא כיהנה בערכאה הגבוהה ביותר בישראל במשך כעשור, ולאחר מכן פרשה לגמלאות עם הגיעה לגיל הפרישה הקבוע בחוק, גיל 70.
זמן קצר לאחר פרסום דבר פטירתה, החלו להתפרסם הודעות השתתפות בצער. נשיא המדינה יצחק הרצוג התייחס לבשורה וספד לשופטת המנוחה.
"מיכל ואני קיבלנו בצער רב את הידיעה על פטירתה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס ופרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל. לאורך עשרות שנים של שירות ציבורי מילאה עדנה שורת תפקידים מרכזיים במערכת המשפט הישראלית, מתוך תחושת שליחות עמוקה, אחריות ומחויבות למדינת ישראל ולשלטון החוק".
גם התנועה לאיכות השלטון הרכינה את ראשה עם היוודע פטירתה של ארבל, והזכירה את ההוקרה לה זכתה בעבר מטעם הארגון.
"אות אבירת איכות השלטון הוענק לה בהוקרה על פועלה כפרקליטת המדינה וכשופטת בית המשפט העליון בישראל; על מאבקה ארוך השנים להגנה על שלטון החוק ועל טוהר המידות בשירות הציבורי, בין היתר, בקידום אכיפת החוק באופן שוויוני אף על אנשי ציבור; על עשייה משפטית וציבורית נאמנה ללא מורא ועל ההגנה על אוכלוסיות מוחלשות".