העיצומים, שהקיפו עשר אוניות ובהן ספינת הנוסעים "תיאודור הרצל", הותירו נוסעים בהמתנה ארוכה ברציפים.
צפירות מחרישות אוזניים ושיתוק העבודה
באחד מימי יולי החמים של קיץ 1965, נשברה השגרה בנמל חיפה. ברחבי הנמל נשמעו לפתע צפירות מחרישות אוזניים אשר בקעו מתוך אוניות רבות שעגנו באותה העת ברציפים. למחרת היום כבר דווח בעיתונים כי עם הידום הצפירה, שותקה לחלוטין העבודה בעשר אוניות ישראליות במקביל.
נוסעים ממתינים ברציפים ובמסעדות הנמל
בין כלי השיט הרבים ששבתו באותו יום הייתה גם אוניית הנוסעים המוכרת "תיאודור הרצל", אשר עמדה בדיוק באותן שעות להפליג ליעדה באירופה. על פי הדיווחים מאותו אירוע, הנוסעים שטרם עלו על האונייה נתבקשו להמתין ברציפים או במסעדות הנמל. מנגד, הנוסעים האחרים אשר הספיקו כבר לעלות על הסיפון נאלצו להתמודד עם מציאות מורכבת אף יותר. הללו נאלצו לחכות לשירותים חיוניים בתוך האונייה משך שעתיים תמימות, עד תום השביתה וחזרת הצוותים לעבודה סדירה.
"השביתה המוזרה ביותר במדינת ישראל"
באותן שנים, צי הסוחר של ישראל נחשב לזרוע רב-עוצמה של המשק המקומי, אשר מנה כ-3,500 ימאים מיומנים. באותו יום של חודש יולי, החליטו עובדי הים לנקוט בעיצומים שהוגדרו בעיתונות דאז כ"שביתה המוזרה ביותר אשר נערכה אי פעם במדינת ישראל". כתב עיתון "הארץ", שסיקר את השתלשלות האירועים, הסביר את המניע הייחודי שעמד מאחורי הצעד הארגוני יוצא הדופן.
"מאחוריה לא עמדו דרישות להטבת תנאים חומריים או להגנה על חבר בעבודה שפוטר. השובתים דרשו לממש זכות, שהובטחה לכל אזרח ישראלי בהתאם לחוקי המדינה: לאפשר ל־3,500 ימאים ישראליים, העתידים לשוט ביום הבחירות באניותיהם מחוץ לגבולות המדינה, להצביע בבחירות לכנסת השישית".
כוח אלקטורלי שווה ערך לחמישית מנדט
באותה תקופה, כוחם האלקטורלי של עובדי צי הסוחר לא היה עניין של מה בכך, והוא היה שווה ערך לחמישית מנדט פוליטי. כדי להבין את עוצמת השפעתם של הימאים באותם ימים ולהשוות אותה למציאות הפוליטית הנוכחית, מדובר בכוח הצבעה המקביל לכ-13,500 מצביעים במושגים של היום.