גל עזיבות בצמרת הבנקאית: שכר עוקף תקרה מושך בכירים החוצה

גל של עזיבות בצמרת הבנקאית בישראל חושף מגמה ברורה: מנהלים בכירים נוטשים את שדרות הניהול של הבנקים הגדולים לטובת משרות במגזר העסקי והחוץ-בנקאי, וזוכים לשכר שעוקף משמעותית את התגמול של המנכ"לים שתחתיהם עבדו. בסוף השבוע שעבר נודע כי צחי ארצי, ראש מערך הבנייה והנדל"ן בחטיבה העסקית של בנק לאומי, צפוי להתמנות למנכ"ל חברת האשראי החוץ-בנקאי נאוי גרופ, מהלך שמציף מחדש את השפעותיה של תקרת השכר במערכת הפיננסית.

הדילוג מעל תקרת השכר

ארצי, שכיהן ב-25 השנים האחרונות במגוון רחב של תפקידים בבנק לאומי, מצטרף לשורה של מנהלים שצמחו במערכת הבנקאית המקומית ובחרו לעזוב. המעבר למגזר העסקי מאפשר לאותם בכירים לעיתים קרובות לעקוף את שכרם של מי שעד לא מזמן היו המנהלים הישירים שלהם.

במסגרת תפקידו החדש בנאוי גרופ, ארצי צפוי לקבל שכר בעלות שנתית של 4.6 מיליון שקל בשנה. סכום זה, הכולל בתוכו מענק חתימה של 600 אלף שקל, גבוה מזה של מנכ"ל בנק לאומי הנוכחי, חנן פרידמן, שאותו ארצי עוזב. לשם השוואה, עלות שכרו של פרידמן עמדה אשתקד על 4.4 מיליון שקל.

השדרוג הכלכלי של ארצי אינו מקרה בודד. בתחילת השנה הנוכחית ביצע איתמר פורמן מהלך דומה, כאשר עזב את תפקידו כמנהל החטיבה העסקית בבנק הפועלים. פורמן עבר לנהל את חברת כרטיסי האשראי ישראכרט, לאחר שזו נרכשה על ידי קבוצת דלק. המעבר של פורמן לווה בזינוק ניכר בתנאיו: שכרו בשנה הקרובה צפוי לעמוד על 5.6 מיליון שקל, וזאת מבלי לכלול מענק חתימה. מדובר בפער משמעותי לעומת שכר בעלות של 4.3 מיליון שקל שקיבל אשתקד מנכ"ל בנק הפועלים, ידין ענתבי.

אל פורמן בישראכרט הצטרף גם אייל בן חיים, ששימש בעבר כראש החטיבה הבנקאית בבנק לאומי. בתחילת השנה מונה בן חיים לראש חטיבת העסקים ולמשנה למנכ"ל בחברת כרטיסי האשראי. במקביל, בחברה המתחרה כאל, נרשם לאחרונה מהלך דומה כאשר זוהרית יוגב, לשעבר סגנית ראש חטיבת המשכנתאות בבנק לאומי, מונתה לתפקיד המשנה למנכ"לית וראש חטיבת הלקוחות העסקיים.

חממת טאלנטים למגזר העסקי

הרשימה המתארכת של בכירי המערכת הבנקאית שעוברים למשרות בכירות במשק — בחברות פיננסים, נדל"ן והשקעות — מעלה שאלות לגבי האופן שבו הפכו הבנקים, מוסדות שבעבר נחשבו למקומות עבודה לכל החיים, לחממת גידול לעובדים שעוזבים. התופעה מעידה על שינוי עומק בתפיסת הקריירה של הבנקאי הישראלי.

מנכ"ל לשעבר של אחד מהבנקים הגדולים בישראל מסביר את התמורות בשוק התעסוקה הפיננסי:

"הדור השתנה. כשאני הגעתי לבנק, לפני אי אלו עשורים, רוב האנשים חשבו שהם ייצאו ממנו לפנסיה ולא עלה על דעתם לחפש משהו אחר. אבל היום העובדים כבר לא רואים את עצמם קשורים למקום העבודה באותה צורה כפי שהיה בעבר, ויש הרבה יותר מקום לפיתוח אישי. רואים את זה גם בהייטק, וזה לא שונה משוק העבודה הכללי."

עם זאת, אותו מנכ"ל לשעבר מצביע על גורם ייחודי שמשפיע ישירות על עובדי הבנקים:

"ב-20 שנה האחרונות כמות ההזדמנויות בעולם הפיננסי גדלה בצורה דרמטית. זה אומר שגם למנהלים בדרג הביניים יש הזדמנויות בחוץ, ולמי שמחפש הרבה יותר קל מאשר פעם למצוא עבודה, וקרוב לוודאי שגם ביותר כסף מאשר בבנק. הדברים האלו משפיעים על תפיסת העולם של המנהלים מהדרג הבינוני ומעלה, שבפניהם יש הזדמנויות בשפע."

הדרישה לבנקאים במגזר העסקי אינה מקרית. אדם שכיהן בעבר בתפקיד בכיר במערכת הבנקאית, מסביר כי המנהלים העוזבים לוקחים איתם כלים שערכם בשוק הפרטי גבוה במיוחד:

"אלה אנשים שצוברים ידע אדיר בהבנת ה-DNA של העסקים מולם הם עובדים בבנק. העבודה בבנק היא סופר מעניינת ומפתחת, כי אתה כל הזמן צריך להתמודד עם בעיות ומשברים של לקוחות. כך שאם הגעת למעמד של מנהל ביניים, הרי שיש לך כבר ניסיון עסקי משמעותי ואתה מביא המון ידע שתוכל ליישם בחוץ."

פריחת האשראי החוץ-בנקאי

מעבר לידע המקצועי, גם המבנה של שוק האשראי הישראלי השתנה והרחיב את אפשרויות התעסוקה. בנקאי בכיר נוסף מתאר את ההתפתחות:

"לפני עשרים שנה המגזר החוץ-בנקאי היה קטן וזעום. בשנים האחרונות התחום התפתח מאוד, ויש רצון לפתח את החברות החוץ-בנקאיות במינויים ראויים, ולא רק שם."

לצד התפתחות החברות החוץ-בנקאיות, הבכיר מציין גם את חלקם ההולך וגדל של הגופים המוסדיים במתן אשראי במשק. מגמה זו באה לידי ביטוי בשטח: בשנה האחרונה לבדה עשו שני מנהלים בכירים מהמערכת הבנקאית מעבר ישיר אל הסקטור החוץ-בנקאי.

הקים בני חדאד, מי ששימש בעבר כמנהל תחום המימון המורכב בבנק הפועלים, את חברת האשראי החוץ-בנקאי "RDC", אשר פועלת באנגליה. החודש מונה בכיר נוסף שעזב את בנק הפועלים, תום בן דוד — ששימש עד לאחרונה כמנהל הארצי של פעילות המשכנתאות בבנק — לתפקיד מנכ"ל חברת אמפא משכנתאות.

צל של חוק שכר הבכירים מ-2016

גורם מרכזי נוסף שמאיץ את העזיבות, עליו מצביעים במערכת הבנקאית, הוא חוק שכר הבכירים. החוק, שחוקק לפני עשור בדיוק בשנת 2016, מגביל באופן סטטוטורי את התגמול הניתן לבכירים בתאגידים פיננסיים, קרי בנקים וחברות ביטוח. על פי הוראות החוק, שכרם של המנהלים בגופים אלו מוגבל לעד פי 35 משכרו של העובד בעל השכר הנמוך ביותר בחברה.

המציאות שיצר החוק דחקה את מנהלי הבנקים אל שולי רשימות שיאני השכר בחברות הציבוריות. זאת, בניגוד לעבר בו שמותיהם כיכבו בקביעות בראש טבלאות מקבלי השכר, ולמרות שהגופים הנמצאים תחת ניהולם הם עדיין מהחברות הגדולות והרווחיות ביותר במשק הישראלי.

אחת ההשלכות הישירות של החוק נוגעת למשך הכהונה של מנהלי הבנקים. אם בעבר מנכ"לים בבנקים נטו לכהן בתפקידם שנים ארוכות, כיום הכהונות קצרות יותר, ורבים מהם בוחרים לעבור למשרות מתגמלות יותר מחוץ לבנק. הדוגמה הבולטת לדור ה"מיתולוגי" של המנכ"לים היא גליה מאור, שהובילה את בנק לאומי במשך כמעט שני עשורים, משנת 1995 ועד 2012.

לעומת זאת, בשנים האחרונות קדנציה של מנכ"ל בנק בישראל הנמשכת מעל לחמש שנים הפכה למחזה נדיר. שורה של מנכ"לים שעמדו בראש הפירמידה הבנקאית עזבו לטובת המגזר הפרטי, לרוב לקרנות השקעה או לגופים ריאליים. רקפת רוסק עמינח, מי שירשה את מאור בניהול בנק לאומי, עזבה והפכה לשותפה מנהלת בקרן ההשקעות Team8.

מסלול דומה עשתה לילך אשר טופילסקי, שכיהנה כמנכ"לית בנק דיסקונט בין השנים 2014 ל-2019, בטרם הצטרפה לקרן ההשקעות פימי בראשותו של ישי דוידי. גם מחליפה של אשר טופילסקי בניהול דיסקונט, אורי לוין, פרש מהתפקיד לאחר פחות מארבע שנות כהונה (2019-2023), ועבר לנהל את חברת הנדל"ן תדהר. לפני מספר חודשים, עם הנפקתה של תדהר בבורסה, נחשף עד כמה השתלם המעבר עבור לוין מבחינה כלכלית: עלות שכרו כמנכ"ל תדהר אשתקד עמדה על 18 מיליון שקל, פער עצום לעומת שכר של 3 מיליון שקל שקיבל בשנתו האחרונה בבנק דיסקונט.

עם זאת, ישנם מנהלים הבוחרים להישאר במערכת. חנן פרידמן הצהיר לאחרונה בראיון שהעניק לגלובס כי הוא "רחוק ממיצוי". גורם בכיר לשעבר במערכת הבנקאית מתייחס להבדלים בין המנהלים:

"זה תלוי באופי. יש אנשים שצריכים שינויים תכופים, ולכן לרוב אחרי כמה שנים הם אלו שעוזבים לסקטור הפרטי. אבל יש גם סוג אחר של מנהלים שאוהב תהליכים ארוכים, וכאלה יכולים להישאר בבנק במשך שנים."

"הורגים את שכבת הביניים"

ההשפעה של חוק שכר הבכירים מחלחלת גם לשדרת הניהול שמתחת למנכ"ל, ומייצרת תקרת זכוכית שמעודדת את מנהלי הביניים לפרוש. בנקאי בכיר ששוחח עם גלובס ניתח את הדינמיקה שנוצרה במסדרונות הנהלות הבנקים:

"חוק שכר הבכירים עשה את שלו. הפרמידה של הבכירים בבנקים נעשתה צרה, וכשאין הרבה רוטציות בהנהלות עצמן - אנשים מסתכלים לאן הם יכולים להתקדם. נוצרת שכבת ביניים בבנק, שחוק שכר הבכירים 'הורג' אותה ומאלץ אותה להסתפק בשכר נמוך מזה של ההנהלה, שגם הוא מוגבל."

לדברי אותו בכיר, המספרים מדברים בעד עצמם והם אלה שמתווים את הדרך החוצה עבור מנהלים מוכשרים:

"בכל אחד מהבנקים הגדולים יש כמעט 8,000 עובדים, מנכ"ל אחד ומתחתיו כ-20 מנהלים בהנהלה הבכירה. מי שלא בטוח אם יזכה להגיע לשם, בסוף יוצא החוצה. כך זה עם מנהלי מרכזי עסקים, מנהלי מרחבים ובעצם כל מנהלי דרג הביניים בבנקים. זו אותה שכבה שמניעה את עיקר הפעילות העסקית של הבנק, ודווקא הם לא רואים עבור עצמם אופק של קידום. הם מבינים שחוק שכר הבכירים חוסם את הקודקודים (ולכן גם אותם), אז דרכם החוצה ברורה."

לקראת חקיקת חוק הגבלת השכר בשנת 2016, נשמעו אזהרות מפורשות מצד בכירי הבנקים כי הגבלת התגמול תוביל לפגיעה באיכות המנהלים ובתוצאות העסקיות של הגופים הפיננסיים.