משטרת ישראל עצרה אישה שחייה נמצאים בסכנה ממשית והביאה אותה לבית משפט השלום בראשון לציון, במטרה לכפות עליה בצו שיפוטי מעבר למקלט לנשים מוכות בניגוד לרצונה. המהלך המשטרתי החריג, שבוצע במקום לעצור את החשודים המאיימים על חייה, נדחה על ידי בית המשפט שקבע כי אין כל סמכות חוקית לכלוא קורבן פוטנציאלי כדי להגן עליו.
התרעה קונקרטית לרצח נוסף במשפחה
בצל האלימות המשתוללת בחברה הערבית והחשש הגובר ממעגלי נקמה מדממים, משטרת ישראל בחרה לנקוט בצעד חריג במיוחד בניסיון להגן על אישה שהיה חשש כבד לחייה. על פי הדיווח, התקבל בידי החוקרים מידע מודיעיני קונקרטי המעיד על כוונה לפגוע באותה אישה, שבעלה נרצח לפני כשלושה חודשים וחצי.
החשש המודיעיני במשטרה מפני פגיעה באישה התעצם בעקבות רצח של בת משפחה של אותה אישה, אירוע שהתרחש 12 ימים בלבד לפני כן. גם בעניינה של קרובת המשפחה שנרצחה, כך לטענת המשטרה עצמה, היה קיים מידע מוקדם על כוונות קונקרטיות לפגוע בה. למרות חומרת המידע המודיעיני והסכנה הברורה לחייה של האישה, הוחלט על מעצרה של מי שמוגדרת למעשה כקורבן פוטנציאלי בפרשה.
האישה נעצרה והובאה לדיון בבית משפט השלום בראשון לציון, וזאת לא משום שהייתה חשודה בביצוע עבירה פלילית כלשהי, אלא בניסיון של המשטרה לחייב אותה לעבור למקלט לנשים מוכות. נציג המשטרה ניסה להסביר בדיון את החשש הכבד ואת הרציונל מאחורי הבקשה:
"מדובר באישה שבעלה נרצח בנסיבות מצערות. אני ארבע שנים בתחנת רמלה, אני אמון על חיי אדם. אם התכנסנו כאן יש סיבה. לא מדובר בתיק מעצר. אישה מאותה משפחה נרצחה, היינו באותו תרחיש. הוצג בפני בית המשפט גם חומר חסוי שלשמו התכנסנו".
אבסורד מודיעיני: המקלט המוצע מהווה סכנת חיים
היא הבהירה לבית המשפט כי היא מודעת היטב לאזהרות של המשטרה ולסכנה שעליה הצביעו החוקרים, אך למרות זאת המשיכה להתנגד בתוקף לדרישה לעבור למקלט:
"אני מבינה שאני בסכנת חיים, אבל אני לא חשה סכנה. אני רוצה ללכת הביתה. אני לא רוצה ללכת למקלט".
מהחומר החסוי שהציגה המשטרה בעצמה בפני בית המשפט, עלה בבירור כי דווקא העברתה של האישה למקלט לנשים מוכות עלולה לסכן את חייה. במקרה חריג זה, הדרך היחידה שהציעה המשטרה כדי להגן על האישה הייתה לשלול את חירותה ולהעבירה למקום שלפי המידע המודיעיני שברשותה, עלול לסכן אותה. לאור זאת, נותר לא ברור מדוע המשטרה הציעה פתרון שמסכן את האישה בפני עצמו.
החלטת השופט: צו הגנה נועד נגד התוקפן, לא המוגן
שופט בית משפט השלום בראשון לציון, גיא מימוני, דחה את בקשת המשטרה. השופט מימוני תיאר בהחלטתו כי מדובר במצב חריג שבו המשטרה מבקשת להפעיל את החוק למניעת אלימות במשפחה לא נגד מי שמאיים על הקורבן, אלא כדי להגביל דווקא את האישה שעל חייה היא מבקשת להגן.
בהמשך ההחלטה קבע השופט כי אין לבית המשפט כל סמכות לכפות על האישה הגבלות, גם אם צעדים אלו נועדו לכאורה להגן עליה. וכך קבע בהחלטתו:
"אין בסמכותו של בית המשפט לחייב את המוגן לפעול בדרך כלשהי להבטחת שלומו, גם אם סבורים כל הגורמים הרלוונטיים, ובענייננו, משטרת ישראל, כי בסירובה של העוררת לפעול בהתאם למוצע לה, נשקפת לה סכנת חיים ברורה ומוחשית. החוק למניעת אלימות במשפחה עניינו במתן צו הגנה נגד התוקפן ולא נגד המוגן".
בסופו של דבר, לאחר ששמע במהלך הדיון את האישה ואת אביה, קיבל השופט מימוני את הערר והורה לשחרר את האישה. לבסוף הושגה הסכמה חלופית בין הצדדים, והשופט ציין:
"נחה דעתי כי העוררת הסכימה לפתרון אחר וזאת עד אשר תבצע המשטרה פעולות מעצר נגד מי מהחשודים".
המקרה בבית המשפט מעלה שאלה קשה אל מול אוזלת היד של המשטרה בטיפול באלימות: אם המשטרה יודעת מי נמצאת בסכנה ומחזיקה במידע קונקרטי על מי שמבקש לפגוע בה, כיצד ייתכן שהאדם היחיד שנעצר הוא דווקא זה שבסכנה?
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לאירועים:
"מאחר שמדובר בדיון חסוי המתנהל בבית המשפט וכן מטעמי צנעת הפרט, מטבע הדברים לא נפרט אודות המקרה המצוין. משטרת ישראל תמשיך לפעול בנחישות ולעשות שימוש בכלל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה במסגרת תפקידה, על מנת לשמור על ביטחונו האישי של כל אזרח, וכן כדי למנוע ניסיונות של נקמות דם על רקע סכסוכים בתוך המשפחה".