ההכרעה המשפטית ומגבלות החוק
המהלך המשפטי של משפחת שמריז יצא לדרך לאחר שראש אגף כוח אדם בצה"ל (אכ"א) וראש המטה הכללי, הרמטכ"ל הרצי הלוי, בחנו את בקשת המשפחה להכיר באלון כחלל צה"ל והחליטו לדחות אותה. בתגובה לכך, פנו ההורים לערכאה העליונה בניסיון להפוך את ההחלטה הצבאית.
פסק הדין ניתן על ידי הרכב שכלל את השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף. בהחלטתם, בחרו השופטים להתייחס ישירות לטרגדיה האנושית הכבדה, אך הבהירו כי מבחינה משפטית ידיהם כבולות.
"חרף ההבנה העמוקה לכאבם של העותרים והשתתפותנו בצערם על האובדן הכבד, לא מצאנו כי ההחלטה מגדר הוראות הדין, ומשכך אין בידינו להיעתר לסעדים המבוקשים בה", נכתב בפסק הדין המשותף של השלושה.
השופטים מינץ, וילנר וגרוסקופף הוסיפו והדגישו את ההפרדה בין ההערכה לאלון ז"ל לבין החוק היבש:
"יובהר כי דחיית העתירה משקפת הכרעה משפטית בלבד. לחזית המשפטית מגבלות משלה, ואין בה לגרוע כהוא זה מההערכה הראויה להתנהלותו של אלון ז״ל, אשר גילה אומץ לב יוצא דופן וחריג בנסיבות קשות מנשוא".
"אדם שפעל באופן הראוי לכל כבוד והערכה"
השופט עופר גרוסקופף בחר להוסיף דברים אישיים ונוקבים, תוך שהוא מתייחס ספציפית לגבורה שהפגין אלון בשטח רצועת עזה בטרם מצא את מותו.
"העתירה שלפנינו מציבה אתגר קשה וקורע לב, מאחר שהיא מוגשת בשמו של אדם שפעל באופן הראוי לכל כבוד והערכה - אלון לולו שמריז ז"ל, אשר בזכות הכשרתו כחייל קרבי ביחידה מובחרת, הצליח להימלט באומץ לב משוביו ולהוביל בגבורה את חבריו לסִפו של החופש", כתב השופט גרוסקופף.
עם זאת, הוא הסביר מיד לאחר מכן את הנימוק המרכזי שמונע את קבלת העתירה:
"אלא שאת כל הפעולות ההרואיות הללו, ביצע שעה שלא היה בשירות צבאי, ומטעם זה אין הוא עומד בקריטריון הפורמאלי לסיווג כחלל צה"ל".
"צר לנו - אך לא נוכל להורות לרשויות הצבא לפעול שלא על פי המבחן הפורמאלי שמאמץ החוק. כבית משפט, המחויב למשפט המדינה, מחובתנו לפעול על פי החוק. כבני אדם, המכירים בערך הטוב והנאצל, מבקשים אנו להתנצל בפני העותרים על שאין באפשרותנו לעשות צדק עם זכרו של אלון ז"ל".
הזימון למילואים בבוקר השבעה באוקטובר
במסגרת כתב העתירה, פרסו בני משפחתו של אלון את השרשרת העובדתית המלאה של האירועים, החל מרגע החטיפה מביתו שבקיבוץ כפר עזה על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר.
הטענה המרכזית שהציגו העותרים בפני בג"ץ התבססה על פעולות שנעשו באותו בוקר שבת במערכת הצבאית. לטענת המשפחה, בשל זימונו של אלון ז"ל לשירות מילואים פעיל באותו היום, מחויב הצבא להכיר בו כחלל מערכות ישראל.
"באותה העת ממש, ומתוך הבנה של הצורך הבהול בגיוס כוח אדם של לוחמי יחידת יהל"ם, נעשו פעולות לזמן את אלון ז"ל לשירות מילואים פעיל ע"י מפקדיו והשלישות", תואר בעתירה.
"ללא תלות במסקנות ועדה כלשהי שתוקם, אם תוקם, ביחס לאזרחים בסיום המלחמה".
הימלטות ממחשכי המנהרות ופיזור אותות לכוחות
מתוך העתירה עולה כי אלון ז"ל היה נתון בשבי ארגון הטרור במשך תקופה של יותר מחודשיים. לאורך זמן זה, הוא הוחזק בתוך מנהרה יחד עם שני חטופים נוספים: יותם חיים וסאמר אל-טלאלקה.
כתב העתירה מתאר את הגבורה שהתרחשה מתחת לפני הקרקע, כאשר אלון לימד את חבריו לשבי כיצד להיאבק עם שוביהם. העותרים פירטו כיצד "בתושייה בלתי נתפסת" הצליח אלון למלט את עצמו ואת יותם וסאמר ממחשכי המנהרות.
"ניסיונו הקודם כמי ששירת ביחידת יהל"ם, תעוזתו וגבורתו סייעו לאלון ז"ל לבצע את המשימה הכמעט בלתי אפשרית ולהצליח למלט אותם מציפורני הרשע אל פני הקרקע", הדגישו העותרים בכתב הטענות.
מסע ההישרדות של השלושה נמשך גם לאחר שיצאו לאוויר העולם, בלב שטח אויב.
"לאחר ההימלטות שהו השלושה משך מספר ימים באזור שג'אעיה, במבנים נטושים, תוך שהם עושים כל מאמץ לא להתגלות ע"י מחבלי החמאס שבשטח", נכתב בעתירה.
במקביל להסתתרות החשאית מהמחבלים, ניסה אלון להגן על הקבוצה מפני זיהוי שגוי מצד כוחות הצבא שפעלו באזור באותם ימים.
"ובנוסף, לא להיחשד חלילה כמחבלים ע"י כוחות צה"ל שהיו סובבים בגזרה. אלון ז"ל דאג לפזר סימנים ואותות שנועדו לכוחותינו, לאמור שהם חטופים ישראלים שנמצאים במקום. והכל, מתוך תקווה להיחלץ ולשוב למדינת ישראל, לחוף מבטחים".
סערת המלחמה והביקורת על החלטת צה"ל
הסוף המר של מסע ההישרדות בשג'אעיה הובא אף הוא בפני שופטי העליון כחלק מהבסיס לדרישת ההכרה.
"בסופו של דבר, מותם הטרגי של השלושה נגרם כתוצאה מירי של כוח צה"ל שהיה בקרבת מקום, אשר למרבה הדאבה האמין, בערפל סערת המלחמה, כי מדובר במחבלי חמאס", סיפרו ההורים בעתירתם.
משפחת שמריז חתמה את טענותיה כלפי החלטת הצבא וראשי מערכת הביטחון בביקורת נוקבת על הסירוב להיעתר לבקשתם.
"למרבה הצער, חרף העובדה שאלון ז"ל זומן לשירות מילואים ועבר לנפילתו מאש כוחותינו, ואף הצליח להימלט ולמלט את חבריו מהשבי האכזרי תוך שהפגין חיילות עילאית למופת, ואף שמצא את מותו בנסיבות צבאיות מובהקות - הרי עד היום מיאנו המשיבים - ראש אגף כוח אדם בצה"ל, והרמטכ"ל הרצי הלוי, להכיר בו כמי שהיה חייל שגויס למילואים, ומכאן כחלל מערכות ישראל שנפל במסגרת שירותו".
בסופו של ההליך, כאמור, קיבלו שופטי בג"ץ את עמדת המדינה ודחו את העתירה.