בית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר היום (יום שני, 19 באוקטובר 2026) 11 שנות מאסר בפועל על נאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון בריבוי עבירות מין ומעשים מגונים אותם ביצע כלפי אחייניתו ואחיינו בעת שהיו ילדים קטנים. גזר הדין ניתן לאחר שהנאשם הודה במעשיו בתום שמיעת העדויות של האחיינים עצמם בבית המשפט.
לפי הדיווח שפורסם היום בשעה 12:29 על ידי הכתב גלעד מורג במדור פלילים ומשפט של אתר "מעריב אונליין - חדשות, עדכונים וכתבות מעניינות מהארץ ומהעולם", תחת התגיות "ילדים", "הטרדות מיניות" ו"פגיעה מינית", עולה תמונה קשה של פגיעה מתמשכת בתוך המשפחה.
הנאשם, אשר הוגדר כבן בית בבית הורי האחיינים והיה מבוגר מהם בכעשר שנים, ניצל את מעמדו בסביבה המשפחתית הקרובה. בעת ביקוריו התכופים בבית המשפחה, הוא נהג ללטף את אחייניתו א.א, שהייתה אז בגילאי 10 עד 13, בכל גופה. המעשים בוצעו מעל ומתחת לבגדיה, וכללו מגע באיברים אינטימיים. הכתבה של מורג ב"מעריב" מפרטת כי בארבעה מקרים שונים, פגע הדוד באחייניתו מינית באופן חמור אף יותר.
במקביל לפגיעה באחיינית, ביצע הנאשם שורה של עבירות כלפי אחיינו ב.ב, שהיה אז בגילאי 11 עד 12 בלבד. הנאשם ביצע כלפי האחיין ריבוי עבירות של מעשה מגונה, במסגרתן נגע באיבר אינטימי של הילד מעל ומתחת לבגדיו במספר אירועים שונים. הדיווח חושף כיצד הפגיעות התרחשו בלב ליבן של הסיטואציות המשפחתיות השגרתיות: במהלך ארוחת שישי, בעת שיתר בני המשפחה ישבו יחד סביב השולחן; במהלך נסיעה משפחתית באוטובוס; ואף במהלך תפילה בבית הכנסת, כאשר הנאשם והאחיין היו עטופים יחד בטלית. בנוסף, צוין כי הנאשם אף הכריח את האחיין לגעת בו.
עדויות הנפגעים: "הפצעים מלווים עד היום"
חרף העובדה כי התיק הסתיים לבסוף בהסדר טיעון, הודה הנאשם רק לאחר שנשמעו עדויותיהם של הנפגעים עצמם במהלך המשפט. בדיונים, עמדו האחיין והאחיינית בפני השופטים ותיארו בפרוטרוט את החוויה הקשה שעברו במהלך שנות ילדותם, לצד תחושת חוסר האונים העמוקה שליוותה אותם לאורך אותה תקופה. האחיין שיתף את בית המשפט בחוויה האישית שלו, וסיפר שלצד הפצעים שמלווים אותו עד היום עקב הפגיעות, הרי שעצם הגשת התלונה וההליך הפלילי שנוהל נגד דודו הפוגע, מהווים עבורו ניצחון משמעותי.
הרכב השופטים, שכלל את הדס רוזנברג-שיינרט, עמית מיכלס ורון סולקין, פירט בהרחבה את הנימוקים לעונש. בגזר הדין ציינו השופטים שורה של גורמים מחמירים: ניצול יחסי האמון העמוקים ששררו בין האחיינים לבין דודם האהוב, השיטתיות שבה פעל הנאשם לאורך שנים, ופער הגילאים המשמעותי שעמד על 10 ו-12 שנים בינו לבין אחייניו.
השופטים הדגישו את הימשכות המעשים על פני למעלה משנתיים, בהן לא חדל הנאשם לבצע את מעשיו חרף בקשתם המפורשת של הילדים שיפסיק לפגוע בהם. גזר הדין מתייחס בפירוש לנזק הקשה והמורכב שנגרם לאחיינים עקב מעשי הנאשם, אשר הובילו בסופו של דבר אף לפירוק התא המשפחתי המורחב. לצד עונש מאסר של 11 שנים, גזר בית המשפט על הנאשם לשלם פיצוי כספי בסך 100,000 ש"ח לאחיינית, ופיצוי נוסף בסך 60,000 ש"ח לאחיין.
דברי השופטים לאחיינים: "האמת יצאה לאור"
החלק יוצא הדופן במשפט התרחש טרם סיום הקראת גזר הדין, כאשר בית המשפט בחר לפנות ישירות לאחיינים ולחזק אותם על חשיפת הפרשה:
"א.א ו-ב.ב נפגעו על ידי הנאשם, על לא עוול בכפם, כשהיו ילדים קטנים. האומץ שהפגינו בחשיפת המעשים הקשים על ידם, תחילה לבני משפחתם ובהמשך בתחנת המשטרה, אפשר את קיום ההליך הפלילי, בסופו הודה הנאשם בביצוע המעשים ובא על עונשו. בכך הושגה אחת המטרות שהציבו לעצמם א.א ו-ב.ב, כעולה מהתסקיר, להרחיק את הנאשם מהחברה ולמנוע ממנו מלפגוע באחרים."
לאחר מכן, פנו השופטים ספציפית לאחיינית א.א, והתייחסו לעדות הכואבת שמסרה באולם, במסגרתה הסבירה את שתיקתה הארוכה. השופטים צטטו את דבריה והגיבו לה:
"את עדותה הכואבת של א.א שמענו במהלך המשפט. א.א סיפרה, בין יתר, כיצד כילדה נמנעה מלחשוף את הפגיעה בה, מתוך חשש כי לא יאמינו לה, בפרט לנוכח העובדה כי הפוגע הוא בן משפחתה. וכך אמרה: '...לא חשבתי שיאמינו... בכל אופן ילדה... כי למה שיאמינו? זה מישהו מהמשפחה' בהקשר זה נבקש לפנות ל-א.א ולומר לה: התייצבת באומץ אל מול הנאשם בבית המשפט ושיתפת אותנו בפרטי הפגיעה, ועל כך את ראויה לכל הערכה. עדותך הבקיעה את חומות ההשתקה והבושה, ובסופו של דבר, האמת יצאה לאור וזכתה להכרת בית המשפט."
בסיום דבריהם, בחרו השופטים רוזנברג-שיינרט, מיכלס וסולקין להפנות מסר מחזק גם לאחיין ב.ב, אשר הופיע בפניהם כיום כאדם בוגר ומשוקם:
"ל-ב.ב, [...], נבקש לומר זאת: על אף דבריך שכילד לא הצלחת לזעוק את זעקתך בזמן אמת, הרי שהצלחת להשמיע את זעקתך עתה, בחלוף מספר שנים, באולם בית המשפט, ועליך להיות גאה בכך. לא יכולנו שלא להתרשם מהאיש הבוגר שעמד לפנינו, שנראה שלקח את עצמו בידיים, הקים משפחה משלו, למד לימודים אקדמאים וניתב את כאבו הפרטי ואת הפגיעה בו בתקופת ילדותו למקום טוב, במחשבה לסייע לאחרים ולהקל על כאבם ועל מצוקתם. צעקתך, אותה הבעת בקולך הרגוע והשקט, נשמעה היטב וחדרה ללבנו."